פולארד שב הביתה

סגירת מעגלים. כולם שבים הביתה.

בקריאה ראשונית של ספר בראשית ניתן להתמלא בייאוש. הספר מכיל את סיפורי-התשתית של האנושות, אבל למרבה הצער הסיפורים הללו מלאים באלימות, מתחים ומריבות. כבר בתחילת הספר שואל קין שאלה מזעזעת: 'השומר אחי אנוכי?' הדברים ממשיכים במאבקים בין יצחק לישמעאל; יעקב ועשיו; ובני יעקב בינם בתוך עצמם.

מבט שטחי על המציאות יכול אכן לגרום לתחושות קשות: העולם מלא סכסוכים, מלחמות, אסונות ומגפות. אולם בפרשת 'ויחי' שנקרא השבת אנו צופים בתקווה: כל המעגלים נסגרים. כולם שבים הביתה. בניו של יעקב מתאספים סביב מיטתו, וקוראים עמו קריאת "שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד" - שמשמעותה על פי חז"ל - 'כשם שבליבך אינו אלא אחד אף בלבנו אינו אלא אחד'; הכל מתאחד! גם תושבי מצרים והעולם מתאחדים לרגע, מבכים את מותו של יעקב ומצהירים: 'ויחי יעקב' - 'יעקב אבינו לא מת! מה זרעו בחיים אף הוא בחיים' (תלמוד בבלי תענית ה). החותם הטוב שאדם מותיר אחר מותו נשאר לנצח; זה מה שחשוב.

ככל שעוברות השנים מתברר שהאנושות הולכת ומתקדמת – טכנולוגית, רפואית, כלכלית ומוסרית. מתגברים על הקורונה, מנצחים את הפחדים, שומרים את אחינו בקבוצות הסיכון. פולארד שב הביתה. הכל מתחבר בסוף - בעולם הזה או בעולם הבא.

אמונה. אומץ. אופטימיות. כבר עכשיו טוב, ויהיה עוד יותר טוב.

הרע יעבור 

הטוב יתגבר

בעזרת ה'