"כוח בכל אדם לקום מכל דבר" רשמים משבת שירה עם אתר ישיבה

אני כותב את השורות הללו במוצאי שבת בשלח, אחרי שבת בירושלים עם מרים פרץ מטעם אתר 'ישיבה'. שבתות מהסוג הזה מפליאות אותי. אנשים חוסכים כסף. הם יכולים ללכת לאיזו חופשת בטן־גב ולשכוח מהעולם, אבל תחת זאת בוחרים בנופש לימודי של שיעורים והתרוממות רוח. מלאה הארץ דעה את ה', וזה קורה מול העיניים.

שמעתי את סיפורה של מרים אולי עשרות פעמים. יש חלקים בסיפור חייה שאני כבר יודע בעל פה ויכול להשלים בעצמי, ובכל זאת אני מוכן לשמוע אותו שוב ושוב, כל פעם מחדש. כי זה לא התוכן, זה הרבה מעבר לזה. מדובר בפלא האנושי של אשת אמונה שלא באמת עונה לקריטריונים הקלאסיים ולכל הסטיגמות של אשת אמונה. אבל היא כזו בדיוק, ובגבורת נפש ואמונת אמת היא מצליחה שוב ושוב לסלול דרך בסערות החיים. כולנו מכירים את המשפטים הידועים על המשבר שהוא גם מושב היולדת ועל נתינה כמרפא לשבורי לב, אבל אצל האישה הזאת לא מדובר בקלישאות נבובות. משפטים חסרי לב מקוממים אותה. אצלה אלה החיים. את אתגרי החיים שלה שאף אחד לא יחווה על בשרו חלילה, אבל הדרך שבה היא בוחרת להסתכל בחיים היא שיעור. אתה יוצא מהשיחה שלה ופתאום צרותיך מקבלות פרופורציות. אתה יכול לבחור לראות את החיים על הטוב שבהם ולא להניח לרע להסתיר. אתה בעיקר יודע שיש כוח בכל אדם לקום מכל דבר. גם בך.

מפליא לא פחות איך האישי שלה מתערבב כל הזמן בלאומי. איך היה חיים גורי נוהג לומר? שלומי כשלום עמי. היא מלאת אהבה לעמה, וקשורה לכל חלקי הפאזל שמרכיבים אותו, וכשהחלקים הללו ממאנים להתחבר זו צרה אמיתית בשבילה. אולי בגלל זה, בצד תחושת הגבהים שאיתה יצאתי מהשבת, התגנבה גם מחשבה נוגה על הפאזל הזה.

קטע מתוך טורו השבועי של הרב ליאור אנגלמן בעיתון "בשבע".