מה עושים על-מנת שלא לאבד מגובה המדרגות הרוחניות שהשגנו ביום-הכיפורים?

אחרי עשרת ימי התשובה, שבהם התרוממנו למדרגה רוחנית מיוחדת במינה, ששיאה הוא ביום-הכיפורים, אכן יש צורך לברר כיצד ניתן להמשיך את הגובה הרוחני שהגענו אליו, אל סדר החיים הרגיל. כשהיה הכהן-הגדול יוצא מבית קדשי-הקדשים, ועובר מעבודה שבפנים לעבודה שבחוץ, היה טובל גופו ומקדש ידיו ורגליו. לכאורה הטבילה צריכה להעשות כשעולים ממדרגה רוחנית נמוכה אל מדרגה גבוהה יותר, אבל כשעוברים ממדרגה גבוהה למדרגה גבוהה פחות, אין צורך בטבילה. אלא שבאמת סדר הדברים הוא שהכהן הגדול טובל גופו ומקדש ידיו ורגליו בכל מעבר. הסיבה לכך היא, שגם כשיוצאים מן הקודש, צריך לדעת איך להמשיך את הקדושה ממדרגה גבוהה למדרגה פחותה יותר. הטבילה מבטאת את ההמשכה הזו. מרן הראי"ה קוק זצ"ל, בספרו "אורות-התשובה" כותב, שכשיוצאים משבת לחול, יש להתבונן כיצד עוברים מהמדרגה העליונה של השבת, מהגובה הרוחני הגדול, למדרגת ימי החול, מבלי שתהיה נפילה חזקה שתוביל להתרסקות. עכשיו שעברנו ימים גדולים, הימים הנוראים, בהם כל אחד החליט לעלות מדרגה ולהשתפר, ואף כבר התעלה והשתפר, והחליט שההתעלות הזאת לא תהיה זמנית, אלא נמשכת, על אחת כמה וכמה שצריך להיות עירניים, ולוודא שהגובה הרוחני ישמר גם עתה, כשעוברים לימי המעשה, ולימים שיוצאים יציאה זמנית מן הישיבה. על כל אחד, לפי עניינו, לערוך סיכום של כל הרשמים והגבהים הרוחניים אליהם טיפס בימים הללו, של כל הרצונות, הרהורי התשובה והרהורי ההתקדמות שהתגלו, ולהתבונן כיצד מיישמים בפועל את הדברים הללו; איך להמשיך לעלות למדרגה רוחנית נוספת בלא להפסיד את האפשרות להשתנות, להתרומם ולהתעלות. הימים האלו, שבין יום-הכיפורים לסוכות, וכן ימי הסוכות בעצמם, ששיאם מגיע בשמחת התורה של שמיני-עצרת, הם ימים מיוחדים, ימי שמחה, ימי התרוממות. יחד עם זאת, נראה על כל אחד לסכם בינו לבין עצמו את התקופה הזאת, להזכר בכל המחשבות העילאיות ובכל הרצונות הטובים, ולחשוב, כיצד ליישם את הדברים בפועל. סיכום כזה, מחשבה כזאת, עשויה לתרום תרומה משמעותית מאד.