שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • שאלות כלליות

שבועת עדות ו"מודה במקצת"

undefined

כולל דיינות בית אל

כ"ח טבת תשס"ה
שאלה
מהי "שבועת העדות" (במשפט עברי)? מה ההגיון בכך ש"כופר הכל" פטור משבועה, ואילו "מודה במקצת" חייב בשבועה?
תשובה
ראשית נסביר בעז"ה מהי שבועת העדות. שבועת העדות היא כאשר יש עדות שיודעים שאדם חייב כסף לחברו, ובא התובע ודרש שיעידו לו בבית דין, והם נשבעו לשקר שהם אינם יודעים לו עדות אם יעשו זאת, הם חייבים קרבן עלה ויורד (שהוא קרבן התלוי במעמד הכספי של החוב - עשיר מביא מן הצאן , העני מביא תורים או בני יונה, ומי שאין ידו משגת אף לזה, מביא סולת) מקור החיוב לשבועה זו מן התורה, נמצא בספר ויקרא פרק ה' פסוק א' - "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה, והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו". ישנם הרבה פרטי דינים בשבועה זו ותנאי החיוב בה, וכולם מפורטים במשנה ובגמרא במסכת שבועות פרק רביעי. כעת לגבי הגיון בכך שכופר הכל פטור משבועה ומודה במקצת חייב. לדעתי כהקדמה, חשוב להבהיר שחיוב שבועה מן התורה, איננו פתרון סתמי שנתנה התורה, שבכל מצב שהדיינים מסתפקים בדין, אז הם מחייבים את אחד מן הצדדים שבועה ורמי לברר שאינו משקר אלא חיוב שבועה מן התורה הוא כמעט כמו חיוב לשלם, ולהלכה, אדם שאנוס ואינו יכול להשבע, כגון שאינו זוכר אם חייב או לא או שחשוד על שבועה, צריך לשלם את התביעה. לכן ברור שחיוב שבועה אם הנתבע, שישבע ויפטר זה רק כאשר יש סיבה טובה לחשוב שהוא חייב ממון. לעומת זאת חכמים בתקופת הגמרא, תקנו שבועת היסת, שהזוכה בדין בהרבה מאד מצבים צריך להשבע אותה כדי לזכות, וזה אפילו בכופר בכל, וחיובה הוא קל יותר כמובן משבועת התורה. לגבי מדוע מודה במקצת נראה יותר חייב מהכופר בכל, מסבר זאת האמורא רבה, בגמרא בכמה מקומות (מהם ב"מ דף ג.) הוא מסביר שישנה חזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו. כלומר, ההתנהגות הרגילה של אדם שחייב כסף לחבירו, היא ש"לא נעים" לו להעיז פניו בפני מי שהוא יודע שהוא חייב לו כסף, ולאמר לו שאינו חייב כלום. לכן כשכופר בכל, התורה לא חשדה בו ולא חיבתו שבועה, וצריך קרקע מוצקה יותר לתביעה נגדו. אמנם, כאשר מודה במקצת, הרי כנראה שיש משהו בתביעה נגדו, והסיבה אולי שאינו מודה בכל התביעה, היא שיתכן שכרגע אין לו כסף והוא משתמט מחברו, עד שיהיה לו ואז ישלם הכל. ולכן חייבה אותו התורה שישבע, כדי שיודה שלא באמת חייב הכל. ובקצה אפשר לומר, שכשהנתבע כופר בכל, לנו הדיינים אין סיבה לחשוד בו, שאם לא כן כל אחד שרוצה כסף, ותבע אדם אחר ויטען שחייב לו הרבה, וזה יכפור בכל כמובן, ואנו נחשוד בו. אלא המקום שאנו באמת מתחילים לחשוד זה רק כאשר רואים שיש פה באמת עסק לא סגור ביניהם, כדוגמת מודה במקצת, ואז במקרים מסויימים חייבה התרה שבועה. הרב ניר סיני
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il