שלום רב ושלום לרב בהבדלה אצלנו רגילים לשמוע את ברכת ההבדלה מגדול הבית, אך את ברכת מאורי האש והבשמים כל אחד מברך לעצמו האם זה הפסק בין ברכת הגפן לברכת המבדיל או שאפשר לנהוג כך? רב תודות לרב

שלום וברכה! מנהג זה מופיע בכמה פוסקים (עיין למשל ערוך השולחן רצ"ז, ז; רצ"ח, טז). אולם פוסקים רבים כתבו שהדרך הראויה היא שכולם ייצאו ידי חובה על ידי המברך ולא יברכו כל אחד לעצמו, משום "ברוב עם הדרת מלך" ומטעמים נוספים (עיין שולחן ערוך רצ"ח, יד, ומשנה ברורה שם; משנה ברורה רצ"ז, יג; שערי תשובה רצ"ו, ג). לגבי שאלתך האם יש בזה הפסק בין ברכת הגפן לבין ברכת ההבדלה: גם אם כל אחד מברך לעצמו, אין זה הפסק בין הברכות. כמו שלגבי המברך אין זה הפסק, בגלל שחכמים תיקנו לברך ברכות אלה בין ברכת הגפן לבין ברכת ההבדלה, כך גם לגבי אנשים אחרים. מלבד זאת, בעצם בעיה של הפסק שייכת רק אם השומע מתכוון לשתות מן היין על סמך ברכת הגפן של המבדיל. אם הוא לא מתכוון לשתות אלא רק לצאת ידי חובת הבדלה, הוא יוצא ידי חובה גם אם הוא הפסיק בין ברכת הגפן לבין ברכת ההבדלה (עיין שמירת שבת כהלכתה מ"ח, ו; שם פרק ס' הערה צ"ח). מתוך כך עולה, שלכתחילה ראוי שתשנו את מנהגכם למנהג הרווח, שהמברך מוציא את השומעים ידי חובה בכל הברכות. אולם אם שינוי הנוהג יגרום אי נעימות, או חלילה פגיעה בכבוד ההורים, ניתן להמשיך בנוהג זה, ויוצאים בכך ידי חובה. אלא שאם ממשיכים במנהג זה יש להקפיד על כמה נקודות: א. המברך צריך להמתין ולא להתחיל את ברכת ההבדלה, עד שכולם יסיימו לברך על הבשמים והנר. אם אנשים ממשיכים לברך את הברכות בזמן שהמברך כבר מתחיל לברך את ברכת ההבדלה, הרי שהם לא שומעים את כל ברכת ההבדלה, ואינם יוצאים ידי חובה (עיין שם במשנה ברורה רצ"ז, יג). אם המברך התחיל את ברכת ההבדלה בשעה שאחד השומעים עדיין לא בירך את הברכות, על אותו אדם להקשיב לברכת ההבדלה ואחר כך להשלים את הברכה החסרה. ב. מי שרוצה לשתות מן היין של ההבדלה על סמך ברכת הגפן של המברך, שלא יענה אמן על ברכות הבשמים והנר של המברך, שכן עניית האמן במקרה זה מהווה הפסק בין ברכת הגפן לבין השתייה. (מי שנוהג כמנהג הרווח ויוצא ידי חובה בברכות והבשמים והנר של המברך, עניית האמן שלו אינה מהווה הפסק, כיוון שהיא חלק מן ההבדלה. בעוד שמי שמברך לעצמו ואינו יוצא ידי חובה בברכות אלה, עניית האמן שלו עליהן אינה נצרכת להבדלה. אין בה איסור מצד עצמה, אולם היא מהווה הפסק לאחר ברכת הגפן.) בדומה לכך, גם המברך לא יענה אמן על ברכותיהם של בני הבית שמברכים לעצמם, כיוון שזה הפסק בין ברכת הגפן לבין השתייה. (עיין שמירת שבת כהלכתה ס', כז.) ג. אם מתארחים בביתכם אנשים שנוהגים כפי שמקובל ברוב הציבור, יש להודיע להם מראש שינהגו הפעם כמנהגכם ויברכו על הנר והבשמים, או שהמברך יתכוון להוציא אותם ידי חובה בברכות אלה. (באופן רגיל, בביתכם המברך אינו מתכוון להוציא ידי חובה בברכות אלה, משום שכל אחד מברך לעצמו. אם האורחים יסמכו על ברכתו כפי שהם רגילים, הם לא ייצאו ידי חובה, שכן הוא לא התכוון להוציא.) מן הנקודה האחרונה עולה, שאם כלל בני הבית ממשיכים לנהוג כמנהגכם, אין אחד מהם יכול להחליט שהוא נוהג כדעת רוב הפוסקים, שכן המברך אינו מתכוון להוציא אותו ידי חובה בברכות אלה. אם הוא רוצה לנהוג כמנהג הרווח, עליו להודיע זאת למברך שיתכוון להוציא אותו.