שלום לכבוד הרב! היתה לי מחשבה בעבר להתחיל לתת מעשר כספים ממשכורות שאקבל. בינתיים עבדתי בכמה עבודות וקיבלתי משכורות אך לא הפרשתי מהם מעשר. האם כעת אני חייב משום נדרי צדקה שחלים גם בקבלה בלב על כל המשכורות שקיבלתי מני אז ועד עתה, לברר (אני לא זוכר בדיוק) כמה אני חייב ליתן לצדקה ולתת, או שמא כיוון שהמחשבה לא הייתה החלטית, דהיינו שלא חשבתי שמעכשיו והלאה אני רוצה ליתן מעשר כספים, אז המחשבה אינה מחשבה ואני לא מחוייב? הסיבה שנמנעתי מליתן מעשר כספים היא בגלל שרציתי לעשות זאת בצורה מסודרת עם כל התנאים שרצוי להתנות כשמתחילים ליתן מעשר, מה גם שרציתי שזה יהיה בלי נדר, אך אני לא זוכר בדיוק אם זה חשבתי כן בסמוך למחשבה ה"מחייבת". האם זה משנה את הדין? תודה רבה, אני מקווה שהצלחתי להבהיר את הדברים נכון.

ב"ה חלוקים הראשונים בשאלה אם משווים צדקה להקדש וגם בה ננקוט ש"אמירה לגבוה כמסירה להדיוט" (ר' קדושין כח ע"ב, ראש השנה ו ע"א וראשונים שם ושם ועוד). הלכה למעשה נראה כי דעת השו"ע והרמ"א כאחד (שו"ע חו"מ ריב, ח, שם צה, א; שם קכה, ה, שם רמג, ב ור' גם יו"ד רנח, ז ושו"ת רעק"א סימן קמו) שלא אומרים בצדקה "אמירה לגבוה כמסירה להדיוט". כך גם הכריעו הסמ"ע (חו"מ קכנ ס"ק כה), הש"ך (שם ס"ק כז), קצות החושן (שם ריב סק"ד ועוד)חלקת יואב (יו"ד סי' כא) ועוד. אמור מעתה, בצדקה אין אמירתו כמסירה. לזה יש להוסיף את 'התרת נדרים' שבוודאי עשית בכל סוף שנה, ואף את 'כל נדרי' שבוודאי אמרת גם כן מידי שנה: "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה, ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה". נכון הוא שראשונים ופוסקים דנו ארוכות בשאלת גידרו ומידת תועלתו של 'כל נדרי', אך בנדון דידן הרי זה חזי לאיצטרופי. בשל שני הדברים עולה שהמחשבה הראשונית לא יצרה חובת מימוש הנתינה, ובוודאי שאין לומר שהעניים כבר "זכו" בממון. אשר למעשר כספים - ככלל, חלוקים הפוסקים בשאלת תוקפו, אם זו חובה דאורייתא, חובה דרבנן, או רק מנהג טוב, ועיין בשו"ת ציץ אליעזר (חלק י סימן ו), שהקל בדבר, וכן מטין משמו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל, למעשה (ור' הערתו החריפה של ה"בית ישראל" מגור, בראש הספר "מעשר כספים"). הנה אם כן סניף נוסף להקל. בשל כל האמור, פטור אתה מעריכת חשבון למפרע. עם זאת, מכאן ולהבא נכון להסדיר את הנתינה, לדעת מראש את שיעור הנתינה, ממה לתת, איך לחשב את המעשר וכו' ונכון להדגיש שזו קבלת הנהגה טובה אך בלי נדר.