תפילה במניין לפני הנץ החמה

שלום רב! אע"פ שראיתי שנשאלה כבר שאלה מעין זו, רציתי לחדד את השאלה, אצלנו בישוב המניין בחורף הוא קודם הנץ החמה ואין מניין נוסף. מתי עדיף להתפלל, קודם הנץ החמה במניין או לאחר הנץ ביחיד? והאם יש הבדל בין אדם שמרגיש שמכוון טוב בתפילה לאדם שמרגיש שלא מכוון טוב בתפילה? תודה רבה.

לשואל, שלום וברכה! דין זה שנוי במחלוקת: יש אומרים שהתפילה אחרי הנץ עדיפה, ויש אומרים שהתפילה בציבור עדיפה אם תפילת העמידה היא בשעה שלפני הזריחה ולא קודם לכן. מבחינה הלכתית צרופה מסתבר לענ"ד כדעה הראשונה, שתפילה ביחידות אחרי הנץ עדיפה על פני תפילה במניין לפניו. אף על פי כן, למעשה הנהגה זו צריכה בדיקה מכמה בחינות: א. האם הציבור שמתפלל מוקדם לא זקוק לך להשלמת מניין? ב. האם תפילתך ביחידות היא בריכוז ומתינות וכוונה כמו בציבור? ג. האם תפילתך ביחידות איננה מחלישה את יחסך הכללי לתפילה בציבור, מה שעלול לגרום להפסד תפילה בציבור גם בזמנים אחרים? וגם מבחינת הציבור (בפרט כאשר מדובר במניין ישובי ולא עירוני): האם חסרונם של היחידים שמתפללים מאוחר לא מורגש מדי ומחליש את המעמד הציבורי של התפילה במקום? רק אם התשובה חיובית לכל השאלות הללו ניתן להתפלל ביחידות אחרי הנץ. וכמובן, אם הרב המקומי הורה אחרת יש לעשות כהוראתו. הרחבה: 1. בספר 'אישי ישראל' (פי"ג ס"ו) ציין לדעות חלוקות בעניין זה: יש אומרים שעדיף להתפלל ביחידות אחרי הנץ (שו"ת שאילות שמואל סי' יב), ויש אומרים שעדיף במניין לפניו (שו"ת ישכיל עבדי ח"ה סי' י). ובפרי יצחק (ח"א סי' ב) דעה ממוצעת: מי שיכול להתפלל כותיקין - הדבר עדיף מתפילה בציבור מוקדמת יותר, ומי שהברירה שבידו היא תפילה מוקדמת בציבור או תפילה ביחידות אחרי ותיקין - התפילה בציבור עדיפה. 2. בשו"ת שאילות שמואל הוכיח את שיטתו מדברי תלמידי רבנו יונה (ברכות ד ע"ב): "שהותיקין, מתוך שהיו מדקדקין במצוות והיו רוצים לסמוך גאולה לתפלה, היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיתפללו מיד כשתנץ החמה ויסמכו גאולה לתפלה. ואם היו מתחילים לקרותם מיד כשיכיר את חבירו היה הרבה בין זה השיעור ובין הנץ החמה, והיה להם להתאחר אחר ק"ש ולהמתין עד שתנץ החמה, ונמצא שלא היו יכולין לסמוך גאולה לתפלה". מבואר מדבריהם שההקפדה על תפילה אחרי הנץ עדיפה מסמיכת גאולה לתפילה, שהרי כתבו שאם היו מקדימים את קריאת שמע הרבה לפני הנץ היה עליהם לחכות לתפילה עד הנץ ולא לסמוך גאולה לתפילה. והרי ידוע שסמיכת גאולה לתפילה בשחרית עדיפה מתפילה בציבור (שו"ע סי' קיא ס"ג). אם כן, מוכח שההקפדה על תפילה אחרי הנץ עדיפה מתפילה בציבור (באישי ישראל שם הביא בשמו, וכך ניתן להבין בלקט הקמח שציין לו, שיש חילוק בין מי שרגיל להתפלל כך לבין דרך מקרה, אולם מעיון בשאילות שמואל נראה שאינו נכון: הוא מעלה הוה-אמינא לחלק כך ולבאר לפי זה את תלמידי רבנו יונה, ומסקנתו שאין זה פשט דבריהם). ראיה דומה הביא בשו"ת פרי יצחק הנ"ל מהרמב"ן (מלחמות ה' ברכות ב ע"א) שכתב על אלו שלא ידעו לתכנן היטב את התפילה כותיקין: "והיו מקדימין וקורין קריאת שמע ולא היו רוצים להתפלל אלא עם השמש, לפיכך לא היו סומכין גאולה לתפלה", הרי שגם לדעתו התפילה אחרי הנץ חשובה מסמיכת גאולה לתפילה, ואם כן קל וחומר שהיא חשובה מתפילה בציבור, כנ"ל. אלא שהפרי יצחק שם פקפק בסברת ראשונים אלו והאריך להוכיח מסוגיית הגמרא בברכות ל ע"א שסמיכת גאולה לתפילה עדיפה מתפילה אחרי הנץ, ולפי זה בטל הקל וחומר המוכיח שתפילה אחרי הנץ חשובה מתפילה בציבור. 3. אם אין בידינו ראיה ברורה מה עדיף, יש לדון מסברה: הדבר ברור שיש מעלה גדולה לתפילה בציבור, ועם זאת ברור לחלוטין שתפילה ביחידות היא תפילה כשרה ולא בגדר של "כשרה בדיעבד". לעומת זאת לגבי זמן התפילה הדעות חלוקות, מה דרגת החיוב לכתחילה להתפלל אחרי הנץ. פשט הרמב"ם (הל' תפילה פ"ג ה"א וה"ז) שהתפילה לפני הנץ כשרה רק בדיעבד, וכן מפורש בתשובותיו (שו"ת הרמב"ם סי' רנה), וכן פסק המשנה ברורה (סי' פט ס"ק ד ובה"ל ד"ה יצא וסי' נח ס"א בבה"ל ד"ה משיראה), שרק בשעת הדחק מותר להתפלל לפני הנץ. ואמנם יש שסוברים שמותר להתפלל לכתחילה משהאיר המזרח, וההמתנה להנץ החמה היא רק בגדר מצווה מן המובחר (פרי חדש סי' פט), אבל ראוי לחוש לדעת הרמב"ם והכרעת המשנ"ב. וכן פסק הרב עובדיה יוסף זצ"ל (מובא בילקוט יוסף סי' פט סי"ד), שעדיף להתפלל ביחידות אחרי הנץ מאשר במניין לפניו. [בשו"ת פרי יצחק הנ"ל סובר אחרת בדעת הרמב"ם, שמבחינה הלכתית אין הבדל בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחריו, ורק תפילה שמיד בנץ היא במעלה גדולה יותר, ולפי זה הסיק כאמור שתפילה בציבור לפני הנץ עדיפה מתפילה ביחידות אחרי הנץ שאינה כותיקין, ולענ"ד יש להשיב על דבריו בביאור שיטת הרמב"ם, ועיין מה שהעיר עליו בשו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' י, ואכמ"ל. גם מדברי הרי"ף (ברכות ה ע"א) מבואר שלא כדבריו, שכתב על מי שלא יכול לכוון לזמן ותיקין: "לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כי הא מילתא, ואפילו הכי מצוה למיקרי קודם הנץ החמה מעט כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה, שנמצא מתפלל ביום, ואף על פי שאינו עם הנץ החמה דוקא". הרי שהקפיד שאם התפילה איננה בנץ עכ"פ תהיה דווקא אחרי הנץ, וכן מבואר בעוד ראשונים (עיין ליבון הלכות, או"ח עמ' קיט, שתמה על הפרי יצחק מדברי הרי"ף וסיעתו). גם בשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ד סי' ו) חידש כסברת הפרי יצחק שאין הבדל בין תפילה לפני הנץ לתפילה מאוחרת, אבל מלשונו בסיום מבואר שלמעשה לא נקט כך אלא העדיף את התפילה ביחידות אחרי הנץ] 4. גם אלו הסוברים שתפילה לפני הנץ מותרת לכתחילה מודים שלפני עלות השחר היא פסולה, ולפני האיר המזרח היא על כל פנים אסורה לכתחילה (עיין ביאור הלכה שם ד"ה ואם התפלל). גדר "האיר המזרח" אינו ברור, והדעה המקובלת שהוא כשעה לפני הנץ החמה (עיין שו"ת מלמד להועיל או"ח סי' ל, וקובץ 'עץ חיים', בובוב, ח"ד עמ' קפח-קפט; אולם הפרי חדש בסי' פט כתב שהוא "זמן מועט קודם הנץ החמה", וצ"ע). לכן, אם התפילה לפני זמן זה, אפילו אם היא אחרי עלות השחר, אין ספק שמי שלא חייב להתפלל אז עדיף שיתפלל ביחידות (עיין שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' ט). 5. קיומו של מניין הוא בגדר "שעת הדחק" המתירה להתפלל גם בזמן שכשר רק בדיעבד (עיין משנה ברורה סי' רלג סקי"א, לעניין תפילת ערבית אחרי פלג המנחה, ובהליכות שלמה פ"ה סי"ג לגבי הנדון שלנו). 6. כאשר התפילה בציבור תורמת יותר לכוונתך וביחידות אינך מתרכז כראוי, אין ספק שהתפילה בציבור עדיפה, וזה לא פחות "שעת הדחק" מאשר הצורך ללכת למקום העבודה. תפילה בכוונה איננה איזה הידור אלא חובה גמורה לכתחילה, ומעיקר הדין מי שלבו טרוד ואינו יכול להתכוון פטור בכלל מן התפילה, אלא שלא נהגו כך בגלל ריבוי הטרדות בימינו. אולם כאשר על כף המאזניים עומדת האפשרות לתפילה בכוונה או בלי כוונה, ברור שתפילה בכוונה היא שיקול הלכתי מובהק. ואכן בשו"ת שרגא המאיר ח"ב סי' סו כתב שהתפילה בציבור מוקדם עדיפה וציין כשיקול מרכזי את הקושי להתרכז בתפילה בבית. גם בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' סז) כתב שמצד הדין התפילה ביחידות עדיפה מבחינה הלכתית ואעפ"כ לא כדאי לעשות כך בקביעות, כי זה מחליש אצל האדם את החשיבות של תפילה בציבור. כעין זה בשו"ת אור לציון (ח"ב פרק ז,ד), כתב שהרצון להתפלל עם הציבור נחשב גם הוא כ"שעת הדחק" המתירה להתפלל מוקדם, וכנראה כוונתו לחששות הנ"ל.