בעל חוב שהחזיר כסף למלווה. כחצי שנה אחרי החזר החוב פנה מאן דהוא למלווה וטען בפניו כי הכסף שהוחזר לו על ידי בעל החוב נגנב ממנו. והוא דורש בחזרה את הכסף. האם על המלווה להחזיר את הכסף לנגנב או לא?

בס"ד שלום וברכה, אף שבקונה חפץ גזול תיקנו חכמים שהנגזל צריך לשלם לקונה את מה שהוציא משום תקנת השוק, אך במלווה שנפרע חובו אין תקנה זו, וז"ל השו"ע: "גנב ופרע בחובו, גנב ופרע בהקיפו, אין בזה תקנת השוק, אלא הבעלים נוטלים הגניבה בלא דמים וישאר חוב אלו על הגנב, כמו שהיה". אך בכל זאת במקרה זה אין חיוב להשיב לטוען, א) אם הטוען לא הוכיח שהכסף נגנב ממנו אין לו נאמנות להוציא ממון מיד המלווה. ב) אם הבעלים התייאש מהגנבה קודם שהגיעו המעות ליד המלווה ודאי שאין חיוב להשיב כיוון שהיה יאוש ושינוי רשות. ולדעת השו"ע גם אם היאוש היה אחר שהגיעו המעות ליד המלווה (והרמ"א מכריע כדעת החולקים). (שו"ע שנו, ג) ג) הכנסת הגדולה (הגהות טור חושן משפט סימן שנו, יד. בשם מהר"י אדרבי סימן קנ"ז) כותב שאף אם הנגנב מוכיח שנגנב ממנו והלווה מודה שהוא גנבם אין להוציא מהמלווה כיוון שאין אפשרות להוכיח שהמעות אותם שילם הלווה הם אלו שגזל, וז"ל: "אבל דבר שאינו מסויים כגון מעות בעין לא מפקינן מיניה דתופס, אפילו שמודה הלוה שהמעות ההם גזלם מפלוני". [לענ"ד נראה שאם המלווה מאמין לטוען (ולטוען ברור שהלווה שילם את אותם מעות שגזל) ראוי להחזיר לו] בברכה ושבת שלום,