בס"ד השאלה היא למעשה מחולקת לשתיים: א. האם פיצה נחשבת לעולה על שולחן מלכים? הנקודה היא, שהמאכל עצמו נמצא באירועים מכובדים כמו כנסים וכד’ (בבופה). מצד שני אופן ההגשה כאשר קונים אותו בפיצריות - "take away" אינו מכובד ולא מוגש באופן הזה באירועים אלו (פיצה אישית קטנה לעומת משהו גדול ולא אישי). ב. פיצה נחשבת כפת ולא כבישול ולכן הדיון כאן הוא על פת פלטר ולא על בישול נכרים. האם הקולא - "עולה על שולחן מלכים" תקפה גם לפת, או שמצומצמת רק לבישול? תודה רבה,

לשואל, שלום וברכה! פיצה דינה כפת, ולכן אם נאפתה ע"י מאפייה מסחרית של גוי בעיקרון קיים בה היתר "פת פלטר" (לדעת השולחן ערוך - דווקא במקום שבו לא ניתן להשיג פת ישראל). בתנאים שבהם לא הותרה פת של גוי, דהיינו באפייה שאינה מסחרית, או אפילו באפייה מסחרית כאשר בעל המאפייה הוא יהודי והאופה בפועל הוא גוי, הפיצה אסורה. יש לבדוק גם את נושא המילוי של הפיצה, כפי שיוסבר להלן. כל זאת מההיבט של איסור בישולי גויים ופת גויים, מלבד הצורך לבדוק את כשרות המרכיבים והכלים. הרחבה: א. לחם ממאפיה מסחרית ("פת פלטר") של גוי שנאפה ע"י גוי, לדעת השו"ע (יו"ד סי' קיב ס"ב) הותר באכילה רק כאשר אין במקום מאפייה יהודית, ולדעת הרמ"א (שם) הותר בכל מקום. לחם מאפייה פרטית ("פת בעל הבית") של גוי נאסר לכל הדעות בכל מקום. ב. בפרי מגדים (משב"ז סי' קיב סק"ג) כתב שפת גויים שנאסרה הרי זה אפילו כשאינה עולה על שולחן מלכים, וכן משמע מדברי כמה ראשונים, כפי שהראה בספר 'בישול ישראל' סי' קטו, וציין למשנה מפורשת במכשירין פ"ב מ"ח על פת קיבר, שעל פי פירוש הר"ש והרא"ש שם עוסקת בדיני פת גויים, למרות שבפשטות פת קיבר איננה עולה על שולחן מלכים (בניגוד לדברי האבני נזר יו"ד סי' צב אות ז, שפת שאינה עולה על שולחן מלכים מותרת). ג. לחם ממאפיה מסחרית ("פת פלטר") שנאפה ע"י גוי, הותר רק אם הבעלים של המאפיה הוא גוי. אולם כאשר הבעלים הוא ישראל והאופה גוי - הלחם אסור, כמו שכתב הטור יו"ד סי' קיב: "פת של ישראל שאפאו עו"ג הוא בכלל איסור שלקות", וכן בשו"ע שם סי"א (לטעמו של דין זה עיין בספר 'שלחן מלכים' ח"ב עמ' תשלא-תשלב). בהגדרתו המדויקת של איסור זה הדעות חלוקות. מלשון הטור הנ"ל "איסור שלקות" מבואר שדינו כבישולי גויים, ולפי זה משמע שהיתר "אינו עולה על שולחן מלכים" נוהג בו. לעומת זאת בתוספות בעבודה זרה (לז ע"ב ד"ה והשלקות) נאמר שהפת מעיקרה לא נכללה באיסור בישולי גויים אלא היא גזירה נפרדת לגמרי, ואם כן נראה שכל כלליה, לחומרא ולקולא, אינם כפופים לתנאי איסור בישולי גויים (כפי שביאר בהרחבה בספר 'בישול ישראל' סי' קטו. הדבר קשור גם לשאלה איזו גזירה קדמה: האם תחילה גזרו על בישולי גויים ורק אח"כ על הפת, כדברי תוספות הנ"ל, ומכאן שהיא לא כלולה בהגדרת "בישולי גויים", או שתחילה גזרו רק על הפת ולבסוף הרחיבו לכל הבישולים, ואם כן אפשר שגם הפת היא סוג של בישולי גויים, עיין שם סי' ד). לא עיינתי כדבעי במחלוקת זו ודרך ההכרעה בה, מכיוון שלענ"ד בכל מקרה הפיצה נחשבת "עולה על שולחן מלכים" למרות צורת הגשתה השונה, כדלקמן. ד. הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פי"ז הט"ו) כותב: "במה דברים אמורים? בדבר שהוא עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת, כגון בשר וביצים ודגים וכיוצא בהם, אבל דבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת, כגון תורמוסין ששלקו אותן גויים... הרי אלו מותרין, וכן כל כיוצא בהן. שעיקר הגזרה משום חתנות, שלא יזמנו הגוי אצלו בסעודה, ודבר שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן את חבירו עליו". ממשפט הסיום משתמע ש"שולחן מלכים" אינו דווקא משהו שמוגש באירוח דיפלומטי וכדומה, אלא כל דבר שמספיק מכובד כדי להזמין חבר לאכול איתך. וכן ב'איסור והיתר הארוך' שער מג סי' ב: "אפילו שאינו עיקר הסעודה כגון מיני קיטניות... מכל מקום עולה משום פרפרת ודרך אדם להזמין חבירו עליו, והוא הדין בני מעיים של בהמה וכהאי גוונא אע"פ שאין הדבר ראוי ליתן לפני אורחים נכבדים" (והובא בקיצור בש"ך סי' קיג סק"ב; אם כי מהרמב"ם גופו אפשר להבין שזהו תנאי נוסף, שלא רק ראוי לשולחן מלכים אלא גם מתאים להזמין עליו בפני עצמו, עיין שו"ת מהריט"ץ סי' קסא). נראה שפיצה גדולה עומדת בהחלט בקריטריון זה. ה. יש דיון בפוסקים לגבי מאכל שבצורת בישול מסוימת ראוי לשולחן מלכים ובצורת בישול אחרת אינו ראוי, האם להחמיר בו בכל צורותיו מחמת האופן שבו הוא עולה על שולחן מלכים (דוגמה לכך היא תפוח אדמה, שמוגש לסעודה מכובדת בחתיכות גדולות אבל לא כמו תפוצ'יפס). הדעה המקובלת להקל בזה, ולא לתת דין אחיד לכל מין פרי בכל צורותיו (עיין 'בישול ישראל' סי' לז, שהביא מקורות רבים לכאן ולכאן והראה שהעיקר להקל). מכל מקום, מדובר על הבדלים ניכרים בצורת הבישול, אבל כאשר צורת ההכנה כמעט זהה ורק הגודל של היחידות הוא שמבדיל בצורת ההגשה בין סעודת מלכים לסעודה פשוטה נראה שלכל הדעות אין לחלק בין סוג זה לאחר. לכן, גם אם נניח שההגדרה "עולה על שולחן מלכים" היא כפשוטו, מאכל מלכים דווקא, אין בכך כדי להתיר מאכל זהה שנאפה בגודל שלא רגילים להגיש אותו למלכים. ו. ספציפית לגבי פיצה, צריך לבדוק גם את נושא המילוי. בפיצה רגילה, עם גבינה, עגבניות, זיתים או בצל, כל המרכיבים מלבד הבצק הם כאלו שנאכלים חיים, ולכן בישולם ע"י גוי אינו מעורר שאלה. אך יש פיצות מיוחדות עם חצילים, קישואים וכדומה, שאינם נאכלים חיים, ואם התוספת הוכשרה לאכילה על ידי גוי - בין אם הוא בישל אותה בפני עצמה בנפרד לפני הנחתה על הבצק, ובין אם היא הונחה חיה על הפיצה והגוי אפה את הפיצה עם התוספת - הפיצה אסורה אפילו בפת פלטר. אמנם כתב השו"ע (סי' קיג ס"ב): "עירב דבר הנאכל כמו שהוא חי עם דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ובישלם העובד כוכבים, אם העיקר מדבר שיש בו משום בישולי עובד כוכבים - אסור, ואם לאו - מותר", ואם כן כאן לכאורה הבצק עיקר והמילוי טפל, ויש לדון את הפיצה כפת בלבד. אולם בשו"ע וברמ"א שם ס"ו ובסי' קיג ס"ג מבואר שההיתר הוא רק כאשר הדבר הטפל אינו ניכר בפני עצמו, כגון קמח שנילוש עם ביצים, ולא לתוספת שניכרת (וכן ביארו בפרי תואר סי' קיב סק"ט, זבחי צדק סי' קיג סקכ"א, וראה בספר 'שולחן מלכים' ח"ב עמ' תרעט-תרפא).