איברי בהמה ועוף שספרדים נוהגים לאכול ולא אשכנזים

מועדים לשמחה, שמעתי שיש איברים כגון מח, כליות וטחול של בהמה שהספרדים נוהגים לאכול והאשכנזים אינם נוהגים. מה סיבת ההבדל? ואיזה איברים נוספים אין נוהגים אשכנזים לאכול? ישר כח ותזכו למצוות

שלום וברכה. בנושא זה שהוא אינו מעיקר הדין ישנו צורך לדייק את הדברים. בשו"ע הובאו סימנים שלמים איך להכשיר באכילה את אלו האברים ע"י מליחתם והכשרתם וכו' כך שכל מה שיתבאר להלן הוא ממידת חסידות. המקור לאסור באכילה מובא בגמרא בהוריות (יג:), ת"ר ה' דברים משכחים את הלימוד, האוכל ממה שאכל עכבר, וממה שאכל חתול. והאוכל לב של בהמה. והרגיל בזתים. והשותה מים של שיורי רחיצה. והרוחץ רגליו זו על גב זו. וי"א אף המניח כליו תחת מראשותיו. מהגמרא הובא שמי שאוכל לב בהמה יגיע לידי שכחה. האר"י הקדוש הרחיב שלא רק לב בהמה אלא גם לב של חיה ועוף, שכתב בשער המצות (פר' וילך) וז"ל: "צריך ליזהר במאוד מאד שלא לאכול שום לב בהמה וחיה ועוף, כי שם תכלית שורש התקשרות נפש הבהמית, ואם יאכלהו האדם מתקשרת בו נפש הבהמית ההיא לגמרי, והיצה"ר מתקשר בו. ומטע"ז ג"כ ארז"ל(גמ' הוריות שהובא לעיל) שהאוכל לב בהמה גורם לו שכחה וטפשות הלב." עכ"ל. האחרונים המקובלים הוסיפו על גבי הלב גם את המח וכבד, כ"כ הבן איש חי (בפרשת אחרי ש"ב הלכה יא') שהמח לב כבד מטמטמים לבו של אדם ואין לאוכלם וסימנך מל"ך מח לב כבד. ובכף החיים (סי' קנז ס"ק כח), שלפ"ד האר"י ז"ל שעיקר גילוי הנר"ן (הנפש רוח נשמה) הם במוח לב כבד ושם מושבם, נראה שאין לאכלם. וכן כתב הרב עובדיה בשו"ת יביע אומר (חלק ב - יורה דעה סימן ח) אבל נראה שטוב לחוש גם לזה, דלא גרע ממה שהוסיפו האחרונים ע"פ הקבלה, שלא לאכול מוח וכבד שאף הם מביאים לידי שכחה. בפסקי תשובות (סימן קע הערה 74) הביא את ספר חסידים (סי' תתר"ח) כתשובה לשאלה של אחד שעכבר אכל מלחמו, והוא רעב, ושואל אם מותר לאכול מלחם זה, ומשיבהו בין הדברים "ואני רואה שאינך עוסק בתורה ואתה פנוי וכו' וכל היום אתה בטל מדברי תורה והולך אתה עם עמי הארץ לשמוע דברים בטלים, מוטב לך שלא היית נזהר מדברים המשכחים, כדי שהיית שוכח דברים בטלים שאתה עוסק בהם", ובפמ"ג (יו"ד סי' ע"ב שפ"ד סק"ב) שרק בעלי תורה נזהרים שלא לאכול לב בהמה ועוף, ובחוו"ד (שם) דהזכרים נזהרים מזה משא"כ נקבות שאינן בעלי תורה, ובבית לחם יהודה (שם סק"ג) "נשים מעוברות וזכרים בפרט בני תורה לא יאכלו לב דקשה לשכחה, אבל שאר נשים ובתולות אוכלות, וכ"כ בכנסת הגדולה", לסיכום כל זה אינו מעיקר הדין, אלא סיבת הדבר שהגמרא אמרה שלב בהמה אין לאכולו מפני שמביא לשכחה. האר"י הוסיף גם לב חיה ועוף. הבן איש חי וכה"ח סופר הוסיפו ג"כ מח וכבד וסימנך מל"ך. יש שכתבו שיש להקפיד בזה רק לזכרים שהם לומדי תורה על מנת שלא ישכחו את לימודם אבל לנקבות התירו. ברכה והצלחה הרב אוריאל מועטי.