שלום רב, אשמח לדעת ממתי ואילו חכמים חיברו בין נרות השבת לשלום בית, כלומר אמרו כי שלום בית הוא טעם להדלקת נרות שבת. ובנוסף אשמח לדעת גם ממתי נהגו שהאישה תדליק את הנרות ולא הבעל. תודה רבה!

שלום וברכה ! א. חכמינו ז"ל במסכת שבת (כג: בשם רבא) אמרו שהטעם להדלקת נרות שבת הוא - "משום שלום ביתו". ובהמשך הגמרא ביאר רבי אבהו טעם זה מהפסוק באיכה (ג' י"ז) "ותזנח בשלום נפשי נשיתי טובה", כלומר שהפסוק מרמז להדלקת נר שבת, שמי שאין לו נר שבת אין לו שלום, כיון שהנרות מאירים את הבית ואין חשש שיהלכו בחושך או יתקלו בכלי הבית (רש"י שם), ואם כן כבר בתקופת הגמרא אמרו שהטעם הקדום להדלקת נרות שבת הוא משום שלום בית. כמובן שגנוז בחיוב הדלקת נרות שבת עוד טעמים נגלים ונסתרים ככל דברי חז"ל שכל דבריהם קודש קודשים. ב. מבואר בחז"ל שחובת הדלקת הנרות היא בין על הנשים ובין על הגברים, אלא שהאשה קודמת במצוה זו. והטעם שמצוה זו נמסרה בעיקר לאשה, מבואר בתלמוד ירושלמי (מסכת שבת פרק ב הלכה ו): "אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר (משלי כ' כ"ז) 'נר אלהים נשמת אדם', וגרמה לו חוה מיתה - לפיכך מסרו מצות הנר לאשה". עוד טעם מובא בשו"ע (סימן רס"ג ב' ע"פ הרמב"ם) וזו לשונו: "הנשים מזהרות בו יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית". עם זאת כדי שגם הבעל יהיה שותף למצוה זו כתב המשנה ברורה (שם י"ב) שטוב שהאיש יכין את הנרות לפני ההדלקה. ערב שבת שלום וחג שמח,