בס"ד שלום, הרב דוד סמסון כתב בתשובתו "קעקועים הם לא ליהודים" שחלק מהפוסקים מתירים תמונות, אבל לא מילים. אני תלמיד כולל החוקר את הנושא של קעקועים, והייתי רוצה לדעת מי סובר כך. אודה לך מאוד אם תוכל גם להפנות אותי לכל מידע שיש בשותי"ם מודרניים או מקורות אחרים שהיית ממליץ לעיין בהם. כל טוב, השאלה נשאלה בעקבות השו"ת הבא (מתורגם מאנגלית): קעקועים הם לא ליהודים!: שאלה: אני בעל תשובה מקליפורניה. האם מותר לי להניח תפילין על הזרוע שלי על קעקוע בצורת שטן על אופנוע? או שאולי לחילופין עדיף שאניח את התפילין על זרועי הימנית? תשובתו של הרב דוד סמסון: מאחר שקיימות מספר שיטות לקעקע וסוגים שונים של קעקועים, קודם כל עלינו לדעת באיזה סוג קעקוע מדובר. מבחינה אנטומית, יש חמש שכבות עליונות שונות של עור בגוף. הארבע העליונים מתחלפים כל עשרים עד עשרים וחמשה ימים. לכן, אם מזריקים דיו לאחת השכבות שעל פני שטח האפידרמיס, הדיו לא יימשך יותר מ 25 ימים. עם זאת, אם אתה חודר לשכבה החמישית, הדיו יחזיק מעמד זמן רב. בין אם אתה מזריק את הדיו עם מחט ואחר כך חורט, ובין אם אתה חורט ואחר כך מזריק את הדיו - שתי השיטות אסורות. יתכן שישנם קעקועים שמחזיקים מעמד לנצח, קעקועים שמחזיקים מעמד משבועות עד שנים וקעקועי ספיידרמן והארי פוטר שנשטפים במים וסבון. בשו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן יא), ניתן למצוא סקירה מצוינת על נושא הקעקועים. בנוגע לקעקועים הקבועים יותר, חלק מהפוסקים התירו תמונות ללא מילים, אולם הדעה הרווחת היא שגם קעקוע שהוא רק תמונה, ללא כל כתב, אסור. יתר על כן, אפילו קעקועים שאינם קבועים, אלא שמחזיקים מעמד זמן רב, נאסרו על ידי הפוסקים. מעניין, התורה מתירה לשים תרופות על פצע למרות שזה צובע את העור לזמן מה. המראה הגלוי של הפצע מבהיר שהצביעה היא בגלל הפצע ולא לצורך קעקוע. למרות שלא צוין מדוע הפצע גורם לכך שצביעת העור מותרת, האופי הזמני של התהליך הוא השיקול המרכזי של הפוסקים הקובעים את ההלכה. אין ספק שמדבקת קעקוע של הארי פוטר שאיננה קבועה, אינה אסורה. שהרי ברור לכולם שזו צביעה שטחית וזמנית שאינה חודרת לעור, וזה לא נחשב קעקוע. עם זאת, ישנה דעה של המהר"י פערלא שגם כתיבה בעט על היד, כגון מספר טלפון או כתובת, אסורה, למרות שלא נעשה שימוש במחט או בסיכת קעקוע. המהר"י פערלא מסביר שקעקוע כולל שתי פעולות: כתיבת הקעקוע, ודיקור העור כדי להכניס את הדיו. על פי דעתו, מכיון שהכתיבה עצמה מהווה מחצית מהאיסור, גם זה אסור, מאחר שאדם אינו רשאי לעבור אפילו על חצי עבירה של תורה. ואף שזה לא דעת הרוב, יתכן שאדם יחשוב פעמיים לפני שהוא ישרבט משהו על כף ידו. הדבר החשוב הוא להבין שהקב"ה נתן לנו את גופנו עם תנאי שאנו נדאג לו. הגוף שלנו איננו רכושינו הפרטי לעשות בו ככל העולה על רוחנו. כשם שאיננו רשאים לעשות כחפצינו עם נשמותינו, כך גם אסור לנו לעשות כחפצינו עם בשרנו. בדיוק כפי שאדם בריא מבחינה מוסרית היה חושב פעמים לפני ריסוס גרפיטי על קיר בית כנסת, אדם לא צריך להפוך את עצמו ללוח מודעות. בחזרה לבעיה של הבעל תשובה מקליפורניה. שאלה דומה נשאל בעל המנחת יצחק (מצוטט לעיל). האם מותר לאדם להניח תפילין על קעקוע של אישה ערומה על זרועו השמאלית. שמא יהיה זה ראוי יותר להעביר את התפילין לזרוע ימין המשוחרר מקעקועים? לאחר שכתב על חומרתה הגדולה של העבירה שיש בכתיבת כתובת קעקע על הגוף, המנחת יצחק אומר שלמרות זאת הוא אינו רואה סיבה לשנות מהשקפת התורה שיש להניח התפילין על יד השמאל, על יד הלב. במקום זאת, הוא מייעץ, שעל האדם להשתדל ולנסות לכסות בשרוול חולצתו כמה שיותר מאותו קעקוע ולא להביט לעברו בזמן שהוא מברך את הברכה על התפילין.

סיכום מפורט לגבי הראשונים והאחרונים המתירים כתובת קעקע של תמונה ואוסרים רק כתב, ראה בספר שיח השדה לגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א חלק ב קונטרס פתשגן הכתב בענין כתובת קעקע סימן ח, עם זאת חשוב לציין שזה רק מדאורייתא אבל מדרבנן יש איסור לכו"ע על כל שריטה גם אם אין בה כל צורה מיוחדת. קונטרס זה מומלץ מאוד לרוצה ללמוד את סוגיית כתובת קעקע לעומקה. מקורות נוספים בנושא כתובת קעקע: שו"ע יו"ד סימן קפ, ובדרכי תשובה על יו"ד שם, מנחת חינוך מצוה רנג, בגליוני אבי עזרי על המנחת חינוך שם, שו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן יא). בענין הכותב על בשרו בכתב שאינו מתקיים ואינו שורט כלל, דאין בזה איסור מדין כתובת קעקע ראה שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קיא סק"א; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ה חיו"ד סי' קפ סק"א. וראה באריכות שיטות הפוסקים בנידון בקונטרס פתשגן הכתב להגר"ח קנייבסקי סי' יח, וסיים שם שהרוצה להקל בכל כתיבה על בשרו אם אינו כתב המתקיים, יש לו על מי לסמוך, וכבר כתבו האחרונים שמנהג העולם להקל בזה. בכתב העת ´תחומין´ (כרך י וכרך יח) ישנם שני מאמרים בנוגע לאיפור קבוע וקעקוע במקום גבות העיניים. ראה גם תשובה שכתבתי בענין קעקועי חינה זמניים.