לשבח סוגיה אחת על חשבון השניה

רציתי לדעת אם מותר לומר "סוגיה זאת יפה יותר מהשניה", האם יש בזה בעיה?

שלום וברכה! הגמרא (עירובין ס"ד א), אומרת שאין לומר "שמועה זו נאה וזו אינה נאה". יש שכתבו שהאיסור הוא אפילו כאשר האדם משבח סוגיה מסוימת ללא הזכרה שלילית על סוגיה אחרת, שכן מן האמירה החיובית על סוגיה זו עלול להשתמע שדוקא היא משובחת ולא סוגיות אחרות (עיין במהרש"א בחידושי אגדות שם; ועיין לשונו של רבנו ירוחם, נתיב ב' חלק ה). אולם כמה מן המפרשים והפוסקים כתבו שהאיסור הוא רק כאשר האדם מזכיר סוגיה כלשהי לשלילה, ואין בעיה באמירה חיובית שאין בה שלילה של סוגיות אחרות (עיין רש"ש שם; תפארת ישראל, יכין, הקדמה למסכת עדיות; שו"ת באר משה ג', קפה; שו"ת יביע אומר ב', יו"ד טז). מתוך כך יש לדון על הניסוח ששאלת עליו, "סוגיה זאת יפה יותר מהשניה": אין כאן אמירה שהסוגיה השניה אינה יפה, אלא רק שאין היא יפה כמו הראשונה. מאידך, כמובן גם אין כאן רק שבח לסוגיה הראשונה, אלא דירוג והשוואה בין הסוגיות. במפרשים לא מצאתי התייחסות למצב ביניים כזה. אולם נראה לענות על כך מכיוון אחר: נראה שהאמירה "שמועה זו נאה וזו אינה נאה" אין משמעה כבלשוננו, שהסוגיה היא יפה או לא יפה מבחינת המבנה שלה, שיש בה קושיות עמוקות ותירוצים יפים וכדומה. המדובר הוא בשיפוט של האמירה מצד תוכנה, שהאדם אומר שאמירה פלונית היא נכונה ואמירה אחרת אינה נכונה. כך רואים בהקשר הדברים בגמרא שם, שמביאים מקרים שבהם חכם התייחס להלכות מסוימות וקבע שזו נכונה וזו אינה נכונה. (וכך בכמה מקומות בדברי חז"ל, "נאה" משמעו דבר טוב ונכון, ולא יופי אסתטי.) מתוך כך גם נזקקו המפרשים לחלק בין סוגיה זו, שלכאורה אוסרת לומר שאמירה מסוימת אינה נכונה, ובין המקומות הרבים שבהם מצאנו חכמים חולקים על אמירות שונות, ואף במילים חריפות (עיין בהרחבה בשו"ת יביע אומר שם). אבל כאשר האדם אינו מתייחס לתוכנן של הסוגיות, אלא מביע את ההנאה שלו דוקא מסוגיה פלונית ולא מסוגיה אחרת, אין בכך איסור. בדומה לכך אומר הגר"ע יוסף (שו"ת יביע אומר שם) שגם על פי הדעה הסוברת שאין לומר "שמועה זו נאה", המדובר הוא כאשר האדם מתייחס לדין או להלכה, ואין מדובר בהתייחסות לדרשה או פלפול שמצאו חן בעיניו. דהיינו: דברי הגמרא באים לשלול מצב שאדם יביע שיפוט על תכנן של הלכות מסוימות. אבל כאשר האדם מביע את ההתייחסות הסובייקטיבית שלו אל הדברים, האם הם ערבים לו ומהנים אותו, אין בכך בעיה. גם אם אדם אומר שמסוגיה פלונית הוא פחות נהנה או אף לא נהנה, אין בכך פגיעה בסוגיה מצד עצמה, אלא הבעה של התחושה האישית שלו. כך מצאנו בגמרא (פסחים ג' ב), שמספרת על תלמידים שאמרו שסוגיה מסויימת היתה קשה להם ועייפה אותם – הגמרא מתייחסת בשלילה רק לאותו תלמיד שאמר זאת בלשון שאינה נקיה, אבל מי שאמר כך בלשון נקיה אין בכך בעיה. בסיכום: נראה שמותר לאדם לומר שסוגיה פלונית מוצאת חן בעיניו יותר מסוגיה אחרת. אך יש להתבטא באופן שמבהיר שזו התייחסות אישית-סובייקטיבית ולא שיפוט של הסוגיה מצד עצמה.