שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • איך למצוא שידוך?

הסתכלות על בנות רוקדות לצורך נישואין

undefined

הרב עזריה אריאל

י מרחשון תש"פ
שאלה
בס"ד חז"ל מספרים לנו שפעמיים בשנה, יוה"כ וט"ו באב בנות ישראל היו רוקדות ובנים היו מסתכלים ובוחרים. השאלה היא כמובן איך ולמה יהיה מותר לראות בנות רוקדות? האם גם היום נתיר להסתכל על ריקודים של בנות, בחתונה למשל, על מנת ליצור איתה קשר לאחר החתונה? תודה
תשובה
לשואל, שלום וברכה! ראשית יש להדגיש שלא מדובר על ריקודים מעורבים, וגם לא מדובר על הסתכלות סתמית על ריקוד הבנות, אלא על בחור שיש לו מטרה מוגדרת והיא למצוא כלה. מה שנאמר בגמרא "מי שאין לו אשה נפנה לשם" הכוונה שאין לו אשה והוא רוצה כעת למצוא אותה, כלשון המאירי: "ומי שאין לו אשה הולך ובורר". אין מכאן, אפוא, מקור לפעילות משותפת של פנויים ופנויות שאיננה במטרה מוצהרת של היכרות לצורך נישואין. כך לשון ה'ים של שלמה' (גיטין פ"א סי' יח): "והא דסוף תענית נמי, שהיו בנות יוצאות במחולות ביוה"כ ובט"ו באב... לא נאמר שהיו הבחורים עמהם במחול, אלא שהיו עומדים ורואין אותו מרחוק, ואף זו הייתה לשם שמים, שאם תכשר בעיניו שיישאנה, וגם מצווה לראותה מקודם, כדאיתא בריש האיש מקדש (קדושין מא ע"א), מה שאין כן הבחורים האידנא, שכל הבטתם אינה אלא להנאתם". וכן בשו"ת בנימין זאב (סי' שה): "וכל מי שאין לו אשה נפנה שם היינו לראות ולהסתכל שאמרו חז"ל אסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה ותהיה הגונה בעיניו". הדבר דומה לדברי הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פכ"א ה"ג): "מותר להסתכל בפני הפנויה ולבדקה... כדי שיראה אם היא נאה בעיניו ישאנה, ואין בזה צד איסור, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל דרך זנות" (וראה ראב"ד שם, שסבור שאין זו דרך תלמידי חכמים). הדברים אמורים לא רק לגבי הגברים. גם הנשים הרוקדות שם היו פנויות שרוצות להינשא. ממילא, אין ללמוד מכאן היתר להסתכל סתם כך על נשים רוקדות בחתונה, שמא אחת מהן תמצא חן בעיניך וגם במקרה מעוניינת בדיוק כעת להכיר בחורים למטרת נישואין. זה גם משנה, מן הסתם, את אופי הריקוד. אשה צנועה שיודעת שכעת היא נצפית למטרה רצינית, רוקדת מן הסתם בצורה עדינה וביישנית יותר מאשר קבוצת נשים הרוקדת לעצמה וגבר בא ומסתכל בהן ביוזמתו. פרט זה משמעותי לא רק מדיני הצניעות אלא גם מדיני בין אדם לחברו. אשה צנועה לא תסכים בדרך כלל שתסתכל עליה בעיניים בוחנות ללא התראה וללא תיאום, גם אם המטרה חיובית. לכן, לענ"ד הדבר היחיד שניתן ללמוד מכאן הוא על אירועי פנויים-פנויות, שכולם וכולן באים כדי למצוא את זיווגם. אינני חושב שריקוד יהיה דווקא האמצעי המועיל, אבל אפשר ללמוד על כיוצא בזה, מעגלי דיון ושיח ידידותי שאינם רצויים בהקשרים אחרים אלא למטרה זו בלבד. בשולי הדברים: ראיתי בספר 'באתי לגני' (עמ' ל) שפירש ש"חולות" כאן אינו ריקוד אלא כלי נגינה, כפי שיש מפרשים את ה"מחול" המקראי. כמה הערות על פירוש זה: 1. ראשית, לא כך פירשו רבותינו (ראה בים של שלמה הנ"ל, ובהרחבה בשו"ת בנימין זאב הנ"ל, ובשושנים לדוד כלאים פ"ד מ"ב על "מחול הכרם", ובשו"ת שואל ומשיב חמישאה סי' ג: "וכפי הנראה היה שם טיפוח וריקוד"). 2. מהקשר הגמרא (תענית לא ע"א) לא משמע כך, כי מיד לאחר תיאור המחולות של בנות ירושלים נאמר: "אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו...". משמע בבירור שמדובר על מעגל של אנשים, והקשר הדברים בגמרא מלמד שזהו אותו סוג מחול. 3. הפירוש שזהו כלי נגינה אינו מתאים ליום הכיפורים, שכלי הנגינה אסור בו. אמנם בספר הנ"ל עמד בקושיה זו, והוסיף להקשות שבמשנה (ביצה פ"ה מ"ב) נאסר גם לרקוד בשבת ויום טוב, ותירץ שהמשנה נשנתה לפני שנאסר הדבר, או שהתירו משום השמחה. כיוצא בזה הקשה גם בשואל ומשיב הנ"ל, כיצד התירו טיפוח וריקוד, ותירץ שהדבר הותר משום שהיה זה מנהג של מצווה מימים קדמונים. אולם לענ"ד תירוצים אלה יפים רק אם מדובר בריקוד גרידא, כפי שאכן פירש בשואל ומשיב, אבל אם מדובר על כלי נגינה, הרי מצינו שזה נאסר אפילו בשמחת בית השואבה במקדש (סוכה פ"ה מ"א), ואין סיבה להתירה ביוה"כ יותר מאשר בסוכות. ועוד, שביום הכיפורים יש איסור הוצאה מרשות לרשות כמו בשבת, ולא שייך להתיר בו טלטול כלי נגינה לכרמים ובכרמים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il