שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • ספר דברים

שאלות מפרשת "כי תצא"

undefined

הרב חיים שריבר

כ"ט כסלו תשפ"א
שאלה
שלום כבוד הרב. א. אומרים שמפרשת "בן סורר ומורה" לומדים שעל ההורים להיות אחידים בדעתם. וגם אם רואים את ההורה השני עושה טעות - לשתוק ומקסימום אח"כ לתקן יחד את הטעות. ושואל אני, ומה יעשה יהודי פשוט כשרואה את תלמידי החכמים נאבקים לעתים זה בזה ומבטלים דברי חברו? כיצד יש להכיל את המורכבות שבדבר? ב. שמעתי כי "אור החיים הקדוש" על פרשת "אשת יפת תואר" מדבר על כך שיש באשה הזו משהו קדוש שצריך להגיע ולעבור ולכן יש לזה "אישור" מהתורה. כך הבנתי. ושואל אני, כיצד נתן לקחת הדבר מהמתועבים שבתורה ומן הדברים "אשר שנא ה א-לקיך" ולהפכו למצווה?! ובכלל, מה עם הפשט עליו אומרים חז"ל "לא דברה התורה אלא כנגד יצר הרע"? לכאורה זה סותר! אשמח אם הרב גם ירחיב לי באופן כללי עם היחס שבין הפשט לסוד. תודה רבה.
תשובה
שלום (סליחה על העיכוב הרב במתן התשובה) א. אכן חובה שתהיה התאמה בין ההורים בחינוך ילדיהם. כאשר לאדם נראה שתלמידי חכמים חולקים זה על זה באופן לא מכובד עליו לבדוק ולברר איתם ולא עם מישהו אחר - מה פשר הויכוח ומה מטרתו. כאשר לא ניתן לברר זאת היטב ובצורה אמיתית עליו להבין שאין בידו מספיק מידע ואין בכוחו לרדת לשורש הדברים ובודאי כוונתם לטובה. ב. אור החיים בפרושו מאריך בשאלות אותם שאלת. אור החיים הקדוש מבאר שכל פרשת אשת יפת תואר באה למעשה לחבר לעם ישראל נשמות אבודות הנמצאות בין אומות העולם. חכמי האמת למדונו כי לאחר חטא אדם הראשון, נישבו כמה נשמות לבין אומות העולם. כלומר הן אמורות היו להיות זרע ישראל, אך הן נמצאות בין הגויים. במהלך הדורות חוזרות נשמות אלו לעם ישראל בדרכים שונות, הן באופן של הגרים שנתגיירו במהלך הדורות, והן באמצעות דיני אשת יפת תואר. אור החיים הקדוש מדייק שבפרשה לא נאמר שהלוחם ראה אשת איש, אלא הכינוי לשבוייה שאותה הוא פוגש הוא "אשת יפת תואר", והוא מרמז על נשמה הנקראת "יפת תואר", כלומר הרצון להתקשרות עם אותה שבוייה הוא מצד נשמתה הגדולה החבויה בה. כאשר הלוחם פוגש בשביה אשת יפת תואר ורוצה אותה לאישה, קיימות שתי אפשרויות: האחת - שהרצון להתקשרות עימה הוא מצד עצת היצר שתקפו זה עתה, והשני - מצד שאשת יפת תואר, זו היא אחת מנשמות ישראל הרוצות לחזור למקורן, ואם כן, הרצון להתקשרות הוא דבר אמיתי. ולכן יש לבחון מהיכן מגיע הרצון להתחברות לאותה שבוייה, האם מצד יופיה החיצוני או מצד נשמתה הפנימית. אור החיים מציג שתי אבני בוחן שעליהן ציוותה התורה, והן בוחנות האם חיבור הלוחם לשבויה הוא מצד הגוף או מצד הנפש. הרמב"ם פסק כי מותר לקחת אשת יפת תואר דווקא בשעה ששובים אותה, לא לפני ולא אחרי: "אין אשת יפת תואר מותרת אלא בשעת השביה, שנאמר וראית בשביה" (הל' מלכים פ"ח, ה"ג). כלומר שבשעה שהאדם עסוק במצווה - במלחמת המצווה, רק אז הוא יכול לקחת את אשת יפת התואר. אור החיים הקדוש מבאר כי הסיבה שצריך לפגוש בה בהיותך עסוק במצווה היא, "שבאמצעות היותו עוסק במצווה, יגלה ה' את עיניו להכיר באשת גוי שיש בה יפת תואר, שהיא נשמה הקדושה...שעל ידי שאתה רואה שאתה חושק בה, בזמן שאתה דבוק בשכינה, באמצעות היותך עסוק בשליחות מצווה כאמור, זה יעירך שלדבר טוב חשקת". כפי שבארנו לעיל, התורה מחייבת את האישה לנוול את עצמה, דהיינו לגלח את שערות ראשה, ולהסיר את שמלת שביה ולבכות את אביה ואת אימה. אור החיים מבאר כי זו עוד בחינה שבאה לבדוק האם החיבור לאותה שבויה הוא מצד הגוף או מצד הנשמה. שכן אם לאחר שהשבויה הסירה את הסממנים החיצוניים שגרמו ללוחם לרצות להתקשר אליה הוא עדיין רוצה בה, בזאת נבחן כי חיבורו אליה הוא מצד ניצוץ הנשמה החבוי בה, וזו לשונו: "לזה ציווה ה': וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה וגו', וכל הדברים המנוולים את האישה, להסיר תאווה הטבעית. ואם נתגיירה וחפץ בה, זה לך האות...כי החפץ (הסיבה שרצה בה) הוא במה שבה, שהוא 'חלק הטוב' (מצד הנשמה הקדושה שבה)" (שם). לסיכום, לגבי הסיבה שהתורה התירה לישא אשת יפת תואר נחלקו הפרשנים: לרש"י, הסיבה היא מצד שידעה התורה שאם לא נתיר לאדם לישא אותה בהיתר, ישאנה באיסור. ולדעת אור החיים, על ידי הנישואין לאשת יפת תואר ניתן להחזיר נשמות אבודות לישראל. גם לגבי הסיבה שהצריכתה התורה לנבל את עצמה נחלקו רש"י ואור החיים. לדעת רש"י, הסיבה היא כדי לגרום לו שתתנבל בעיניו. ולדעת אור החיים, כדי שהוא יוכל לברר האם הרצון שלו לישא אותה נובע ממניעים חיצוניים או פנימיים. ומדבריו למדנו שלפני כל החלטה חשובה בחיים יש לבודד את הפיתויים החומריים הקשורים אליה, ואז להחליט אם לקבלה, אם לא. (סיכם הרב חנניה מלכה) יום טוב
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il