שלום לכבוד הרב. בעקבות התשובה המעניינת ומוסברת היטב שכתבת לגולש אחר, יש לי גם כמה שאלות בנושא בבקשה. 1 כסות כולל מדור? 2 ראיתי שיש שתי מחלוקות, האחת אם פטור גם מכסות או רק ממזון, השנייה אם עדין חייבת להמשיך במלאכות הבית או לא. אז שאלותיי הן: א) האם יש פוסק שאמר שהוא חייב בכסות (היינו רק ממזון פטור) והאישה גם אינה חייבת בעבודות הבית? אם כן אבקש מקור ב) אם אין פוסק כזה אז יכולים ללכת אחרי שני פוסקים שונים או שזה סותר ולא אפשרי? ג) לפוסקים המחייבים בעבודות הבית, עד איפה, עד כמה? יש שיעור לדבר או שהבעל יכול להעבידה כרצונו? ד) לפוסקים הפוטרים מעבודות הבית. א) האם פוטרים גם ממינקת בנו? ב) האם פוטרים גם מעבודות בית בשביל הילדים או רק לבעל? (לבשל לילדים, לכבס להם וכו) בכלל אשמח להמלצות לספרים שמבארים היטב את הסוגיות האלו, רצוי אם יש ספרים של ימינו. תודה רבה וגמר חתימה טובה

שלום וברכה, הגמרא מביאה את חיוב מדור (כתובות קג ע"א). הלכה זו שחייב הבעל במדור נפסקה ברמב"ם (אישות יג הלכה ג) ובש"ע (עג ב). בגמרא לא נאמר מה מקורו של חיוב מדור והרמב"ם כתב: ובכלל הכסות שהוא חייב לה כלי בית ומדור שיושבת בו, כלומר: חיוב מדור הוא מדין כסות. וא"כ באופן פשוט לדעות הסוברות שהאומרת איני ניזונת ואיני עושה אינו נותן לה כסות ה"ה שאינו נותן לה מדור (ועיין בחמדת הארץ ב במאמרו של הגרז"ן פ"א אות ג שכך אומר). א. הרמ"א (סט ד) מביא את דברי הר"ן הסובר שכל שאינה ניזונת אין לה כסות. הב"ש (סט ס"ק א) מביא שנחלקו הראשונים מה מקור החיוב של מזונותיה, כסותה ועונתה. ומבאר שדעת הרמב"ן והר"ן עונה מדאורייתא ומזונות וכסות מדרבנן. מבאר הב"ש שלדעתם תקנו חז"ל מעשי ידה תחת מזונותיה וכסותה ועל כן הר"ן אומר שאם אינה עושה אינה ניזונת ואינה מקבלת כסות. על פי זה אומר שם הב"ש שלדעות הסוברות שמזונות מדרבנן וכסות מהתורה שזוהי דעת הרא"ש (וכן המגיד) גם כשאינה ניזונת יש לה כסות . הרא"ש (פרק ה הלכה לא) אומר שהאומרת איני נזונת ואיני עושה לא חייבת כלל במלאכות הבית (וכן הביא הב"ש בשמו ובשם התוס' בסימן פ ס"ק כא). אם כן יוצא שלדעת הב"ש הרא"ש סובר שחייב בכסות ומאידך גיסא האשה לא חייבת לעשות דבר. ג. המשנה מונה (כתובות נט ע"ב) את עבודות הבית: טוחנת, אופה מכבסת, מבשלת, מניקה את בנה, מצעת את המטה. (יש להעיר שאם אין דרך בני משפחתה לעשות מלאכה זו אי אפשר לחייבה [ש"ע סעיף י] ואם כן שהיום אין דרך לטחון אי אפשר לחייבה בכך) ואם כן נראה פשוט שיש גבול מלאכות אלו שהם צרכי הבית: כמה שהבית צריך והבעל לא יכול לחייבה יותר מכך. ד. א. האשה שאמרה איני ניזונת ואיני עושה פטורה גם מהנקת בנה שהיא אחת מהמלאכות שאשה חייבת לבעלה. אמנם אם הניקה את הוולד עד שהולד מכירה קודם לאמרתה, ואינו מוכן לינוק מאחרת היא חייבת להמשיך להניק את הוולד והבעל ייתן שכרה (סימן פב סעיף ה). ב. הצורך לבשל ולכבס לילדים הסמוכים על שולחן בעלה הוא כלול בחיוב שלה כלפי בעלה (ח"מ סימן פ ס"ק יג) ולכן כאשר נפטרת מחיוביה כלפי בעלה ממילא נפטרת גם מחיובים הללו לבנה. ישנם ספרים שמעמיקים בעניינים אלו ואפשר לעיין בספר יד יהודה וכן בספרי אוצר הפוסקים. שבת שלום.