השנה הצפירות של יום הזכרון נפלו בדיוק באמצע תפילת שמונה עשרה בערבית, ובבוקר - באמצע לימוד סדר גמרא. מה צריכים לעשות בכגון זה? (יש לציין שאין חשש של מראית עין של אנשים אחרים)

יש ערך גדול לעמידה בצפירה. הערך של העמידה בשעת הצפירה אין בה מחוקי הגויים משום שאנו מוצאים גם בתורה שבדרך זו אנו מכבדים ובדרך זו אנו זוכרים. תקיעת החצוצרות או לחילופין השופר דומים לצפירה. כך גם בערב שבת מצאנו את הצפירות כמעוררות לקראת דבר חשוב. העמידה ככבוד נלמדת ממקומות רבים. הדבר נלמד מהלכות כיבוד אב ומהלכות כיבוד רב. יש ערך מוסף לצפירה בכך שכל עם ישראל כולו עושה מצווה זו באותה עת. יש בכך את המעלה של מצווה שנעשית ב"כנופיה" -בהקהל. אולם במקום שאדם עסוק במצווה אחרת יש פטור של עוסק במצווה פטור מהמצווה. ודאי שהדברים נכונים לגבי תפילה שאסור להפסיק בה לשום דבר שהרי עומד בפני מלך וכיצד יכול כשעומד בפני מלך להפנות למצווה אחרת. לכן בודאי שאין להפסיק באמצע שמונה עשרה בשביל שמיעת הצפירה. בנוגע לצפירה באמצע סדר בוקר. ראיתי על כך הנהגות שונות בין תלמידי חכמים. למרות שלגבי לימוד תורה לא נאמר הכלל העוסק במצווה פטור מהמצווה כשהמצווה לא יכולה להעשות על ידי אחרים, אולם ביטול בית המדרש באופן כללי הוא דבר שלא מבטלים אפילו למצוות גדולות. למעשה הייתי ממליץ לעמוד, אולם להמשיך ללמוד. את הכבוד לנופלים ניתן לעשות בבית המדרש בצורה ציבורית לאחר זמן. לפי דעתי צריך מראש לזכור את שעת הצפירה ולארגן את היום בצורה שבצפירה תכובד מתוך ישוב הדעת והתאמה לעיסוק שאנו עסוקים בו. בברכת שלום