שלום הרב אנו נשואים מזה עשר שנים, ב"ה עם חמישה ילדים. עם השנים בעלי נהיה עצבני יותר ויותר, וזה מתבטא בכך שהוא מרים את הקול- עלי ועל הילדים. היינו בטיפול בנושא במשך כמה חודשים ולהרגשתי זה מעט עזר אבל זה עדיין קורה. כשהוא צועק עלי או על הילדים אני מעירה לו, ואם הוא ממשיך אני בדר"כ מנסה לעזור לו להירגע. אני כל הזמן לוחצת עליו שיצא קצת לחופשה- כמה ימים בלי המשפחה על מנת שיחזור עם יותר סבלנות והוא מסרב. הערב הוא שוב צעק עלי, ליד הילדים, מכיוון שבן השנתיים נפל ואני התעסקתי עם הפלאפון במקום לגשת אליו מיד. לאחר כמה דקות כשחלפתי על פניו הוא ביקש סליחה- מאז הטיפול זה מה שקורה אחרי הצעקות שלו. כל כך כעסתי עליו שהרמתי עליו יד, ונתתי לו סטירה. הייתי עם בת החודשיים בידיים והוא ישב עם בן השנתיים על הברכיים. הוא קם, הרים את הילד עם יד אחת באויר התקרב אלי ובעט בי ממש חזק. ב"ה שראיתי את זה בא והחזקתי את התינוקת חזק כדי שלא תיפול. אחר כך הוא צרח עלי ממש במשך כמה דקות טובות שזו הפעם האחרונה שאני מרימה עליו יד. כשהוא סיים כל הילדים בכו והיו היסטריים ולא ידעתי אל מי לגשת קודם ומה לעשות. אחרי איזה דקה הוא נרגע, ניגש לילדים ולקח אותם אליו. מלמל שהוא צריך להרחיק אותם ממני כי אני אלימה. ממש קשה לי עם הצעקות האלה. אני לא יודעת מה מטריד אותי יותר- הצעקות שכבר נהיו הרגל בבית למרות שאני ממש מנסה שלא יהיה כך או עצם כך שהוא הרביץ לי (בפעם הראשונה מזה עשר שנות נישואינו) כשהוא לא בבית (הוא עובד חיוני ועובד גם בסגר) אני מצליחה להעביר ימים שלמים עם ארבעה קטנים ותינוקת ברוגע בבית, אבל כשהוא מגיע הביתה מפלס המתח עולה משמעותית. אודה לעצה, אני מרגישה קצת אבודה.

שלום רב גם אני היתי אבוד כמותך. הבית זה המקום שבו אנו הכי רוצים להרגיש בטחון . אם שם אנו לא מרגישים בטוחים זה פוגע בהכל. אם הייתם אצל יועץ וזה לא קידם בהרבה לא צריך להתייאש. כדאי לחפש מישהו אחר שאולי יצליח. ממה שאת מספרת לא נראה לי שהוא אלים פיזית. הוא הגיב לחוסר השליטה שלך. את לא אשמה משום שאולי גם אני היתי יוצא מהכלים. אבל ברגע שמתחיל אלימות פיזית כבר קשה לעצור את תגובת השרשרת. זה הדבר הראשון שתעשו . אל תכנסו לתגובת שרשרת ותאמרו לעצמכם שמספיק האלימות המילולית כדבר נוראי ואתם מקבלים על עצמכם לא לעבור לשלב של האלימות הפיזית. מקווה שזה יהיה ארוע חד פעמי. בכל אופן באלימות המילולית חייבים לטפל. כולם סובלים. גם הוא שמאבד עשתונות. ובודאי את והילדים שסובלים. אני לא מטפל זוגי. אבל אולי כמה עצות כעזרה ראשונה. חז"ל אמרו שחזרה בתשובה כולל את הוידוי. לא מספיק לבקש סליחה. צריך לפרוט את הסליחה. צורת הוידוי הוא שצריך לספר את מה שהיה לספר איך היה צריך להגיב. מה גרם לתגובה הלא נכונה. ולחפש משהו שיעזור בפעם הבא לשנות את התגובה. עוד עיצה שבמקום שהיה צעקות ותגובה לא ראויה אדם יעניש עצמו. העונש יכול להיות אמירת פרקי תהילים. העונש יכול להיות אי אכילת סעודה. העונש יכול להיות לאכול כפית מלח. העונש יכול להיות .... כפי שאת מבינה לא מדובר על עונשים אלא על מעשה שיגרום לכך שיש מחיר לצעקה. בכל אופן מציע בנתיים לא להתייאש אלא ללכת לעוד יועץ. כל טוב