איך המדינה קשורה לזה? אם מודים על הנס אז צריך להודות ביום הנס, וביותר איך הכרזת העצמאות קשורה להצלה אם כבר צריך להודות ביום חתימת הסכם הפסקת האש.

שלום וברכה, לשאלה זו התייחסו גדולי הדור אשר קבעו את יום זה כיום הודיה, ונתנו ע"כ מספר נימוקים: הרב עוזיאל פרסם מנשר מיוחד לכבוד יום העצמאות הראשון למדינה, עיקרי דבריו: "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך"! כי ביום הזה התפרקנו מעול שעבוד מלכות זרה בצורה מנדטורית בארץ ישראל שרצתה להחניק אותנו עד מוות, ומאימת מלחמת ממלכות שמסביבנו שדימו לשעבדנו שעבוד עולם. הכרזה נועזת זאת, שלא האמינו לה כל מלכי ארץ, עשתה את כל עם ישראל, שבארץ ובתפוצות, לעם עצמאי וריבוני בארצו ובכל משטרי חייו, נתנה אומץ וגבורה לצבאות ה', הם צבאות ישראל במלחמת גאולתו כאריות והצליחו נגד כל הקמים עלינו מסביב, והיא אשר פתחה שערי ארץ לפני עם ישראל מכל פזורי הגולה אל ארץ נחלת ה', והיא אשר נתנה לעם ישראל את מקומו המכובד בין כל העמים...יום זה, הוא יום טוב לישראל היושב בארצו ובכל תפוצות פזוריו לדורותינו ולדורות עולם. היינו שביום זה קרו מספר דברים: א. פריקת עול שיעבוד מלכויות (מהבריטים) וקבלת ריבונות על ארץ-ישראל. ב. האומץ שהיה למנהיגי האומה להכריז על הקמת המדינה באותו היום (למרות הסיכון שהיה בכך). ג. נפתחו שערי הארץ לעלייה חופשית של יהודים לארץ, ובכך יש מעין סיום הגלות. ד. קיבלנו מקום מכובד בין העמים, לאחר ההשפלה בגלות הארוכה. הרב משולם ראטה (קול מבשר חלק א סימן כא) כתב כנימוק א' שכתב הרב עוזיאל: "ויפה כיוונו המנהיגים שקבעו את היום הזה דוקא, אשר בו היה עיקר הנס שיצאנו מעבדות לחירות ע"י הכרזת העצמאות, ואלמלא נעשית ההכרזה באותו היום והיתה נדחית ליום אחר אז היינו מאחרים את המועד ולא היינו משיגים את ההכרה וההסכמה של המעצמות הגדולות שבאומות העולם, כידוע, ונס זה משך אחריו גם את הנס השני של ההצלה ממות לחיים הן במלחמתנו נגד הערביים בא"י והן הצלת יהודי הגולה מיד אויביהם במקומות מגוריהם שעלו לא"י ובא על ידי כך הנס השלישי של קיבוץ גליות". והרב צבי יהודה קוק (לנתיבות ישראל לז, ב) כתב כנימוק ב' שכתב הרב עוזיאל: "האי יומא דקא גרים". אומץ הגבורה ועוז הרוח הזה של אנשי צבוריותנו, אשר נתכנסו ביום ה' אייר... והודיעו אל מרחבי העולם כולו וממשלותיו כי יש מדינת ישראל, ואלה סברו וקיבלו ברצון ובחיוב.. התקרבות ויחסים - אחד הוא עם רוח הגבורה הנשגבה של גיבורי צבאותינו קדושינו.. מוסרי נפשותיהם הטהורות על קדושת ד' וארצו ועמו ותורתו, אחד הוא מתוך המקור האחד של אוזר ישראל בגבורה ועוטרו בתפארה, המוליכו קוממיות לחרות עולם ומחדש ימיו כקדם בתשובת נחלתו וחזרת שכינתו. אומץ הגבורה הזה.. אשר הפיח בתוכנו א-להי אבותינו קורא דורותינו, הוא הנהו יסודם ושרשם של כל הנסים והנפלאות אשר בהתגלותו זאת עלינו.. על דברי הגמרא בבבא מציעא ק"ו, כי הצלת הרועה את הצאן מן הזאב ומן הארי חשובה היא בתור נס כמו גם מה שנאמר בדוד שהכה את הארי ואת הדוב להצלת צאנו, מבואר בתוספות שם כי זהו "ברוח הגבורה והדעת להלחם" שבא עליו במצבו זה. מבואר כי "רוח הגבורה והדעת" המתגלה באדם, להתגבר על כוחות המשחיתים ומתנגדים לקיומו, הוא נס המופיע ממרומים". הרב הרצוג כתב שיום זה הוא יום התחלת הגאולה וע"כ יש לחוג: "אם כי גדול הוא היום הזה מאד מאד, מהבחינה הלאומית ההיסטורית - יום עצמאות ישראל הראשון מאז כשל נסיוננו לתקומת ישראל ביד שמעון בר כוכבא - וזכאים אנו לשמוח בו ביום, הלא עוד יותר נשגב ונאדר, ונורא הוד - ושיא ושגב לו - מבחינת הערכים הנצחיים, שכן הוא מהווה את תחילת מילוי דבר אלוקים ביד נביאיו, שכן הוא פותח פתח, אם כי עדיין צר וקטן, העתיד להתרחב לפתח עולם למילוי ייעודי הנביאים לישראל ולעמים כולם בציון ומציון, כחזון ישעיהו בן אמוץ ומיכה המורשתי, וכמרומז כבר בתורת משה איש האלוקים. אראנו ולא מרחוק, אשורנו מקרוב, נגילה ונשמחה בך!" הרב ישראלי כתב (ארץ חמדה, א שער א, סי' ו) שביום זה פקע כוח השבועה "שלא יעלו בחומה" (כתובות קיא.),ושבה מצות ישוב ארץ-ישראל לקדמותה. אכן הרב עובדיה הדאיה כתב בספרו (ישכיל עבדי, ו, י ס"ק ח), שהיה צריך לקבוע את יום העצמאות דווקא ביום שביתת הנשק כי אז יצאו ישראל עטורי ניצחון. אך כפי שראינו רבו הגדולים שהסכימו לקביעת היום ביום ה' באייר ונימוקם עימם. וגם הרב הדאיה הסכים שיש לחוג ביום זה לאחר שקבעו כך (אך לגבי הלל כתב שיש לומר בלא ברכה). בברכה,