שאל את הרב

  • הלכה
  • צורת התפילה

מה עושה מי שנצרך להתפנות באמצע התפילה?

undefined

הרב נועם דביר מייזלס

ט"ז אייר תשפ"א
שאלה
שלום, לפעמים קורה לי שאחרי שאני מתפנה, יש לי בריחת שתן של טיפה או כמה טיפות. זה קורה בדרך כלל כמה דקות אחרי שאני מתפנה, ולכל היותר חצי שעה אחרי שאני מתפנה. א. האם כל פעם שזה קורה אני צריך לברך אשר יצר? ב. האם מותר לי ישר להתפלל אחרי שאני מתפנה או שאני צריך שיעברו כמה דקות? ג. אם זה קרה, האם צריך להחליף את הבגדים התחתונים לקראת תפילה או ברכה? ד. מה קורה אם זה קורה לי באמצע תפילה או תוך כדי שתפילין עליי, בין שהתחלתי להתפלל עם התפילין ובין שבדיוק שמתי אותם? ה. בלי קשר, לפעמים בגדים העליונים והתחתונים מתרטבים קצת בטיפות כמתפנים. מה עושים במקרה כזה? מותר אחרי זה להתפלל או לברך או שצריך להחליף אותם? זה משנה עד כמה הם רטובים? תודה רבה על העזרה ותשומת הלב!!
תשובה
שלום וברכה. א. אין צריך לברך. ב. אפשר להתפלל מיד אחר כך. ג. מעיקר הדין אין צורך להחליף, ומידת חסידות להחמיר. ד. יש להפסיק להתפלל רק בזמן שיוצאים הטיפות בפועל. ה. אם נמצא במקום שאינו יכול להפסיק (שמונה עשרה) אין ללכת ולהחליף בגדים באמצע, אחרת צריך להחליף את בגדיו. מקורות: א. אף שמרן השו"ע כתב שצריך לברך אשר יצר על כל טיפה וטיפה (שו"ע סי' ז' ד'), מכל מקום בנידון השאלה נראה שאין לברך משני טעמים, א - כיון שבדרך כלל טיפות אלו שייכות למה שיצא לפני כן ורק על טיפות שיצאו מחדש משלפוחית השתן צריך לברך (שבט הקהתי ח"ג סי' א'). ב - משום שיש דעות שאין לברך על מי שיוצא לו טיפות לאונסו מחמת חולי וכדומה, אלא "רק בשעה שמשתין מדעתו" (לשון הברכת הבית שער ל"ג ב'). ואף שבשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' ב') נשאל על כך, והשיב שצריך לברך, כיון שברכת אשר יצר הוא שבח על כך שברא את האדם בחכמה וכו' ויש בכך טובה לאדם, ומה בכך שלאדם הזה יש בכך קללה, שהרי הברכה מוסבת על הטובה. עיין שם. מכל מקום כאשר שני הטעמים מצטרפים, נראה שיש לברך. ב. ראה שו"ע (ע"ח א') שרק בשעה שהמים שותתים על ברכיו יש להפסיק, עד שיכלו המים לזרום. ועיין בשער הציון (סק"ג) שמביא סתירה בדברי הפמ"ג אם צריך לקנח כאשר ברכיו לחות, והסיק שיש להקל בזה כיון שגם האו"ז מיקל שאין צריך לקנח. ובשו"ת רבנו הרמ"א (סי' צ"ח) שהתיר להתפלל, למי שמטפטף ממנו תמיד מי רגליים לאונסו, ורק בשעת הטפת המי רגלים יפסיק, כיון שמן התורה אינו אסור אלא כנגד העמוד בלבד, ולכן אין להחמיר במקום אונס. ומכל מקום יש לו להקפיד שיהיו בגדיו העליונים נקיים. עכ"ד. ומבואר בפוסקים שכל זה דוקא שלא התחיל לרדת לו טיפות בשעה שמתחיל להתפלל אף שבהמשך יודע שיצא לו טיפות (מג"א סק"ב, מ"ב סי' פ' סק"ד). ג. ז"ל מרן השו"ע (שם): "היה קורה והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים, וחוזר לקרות, אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח, כיון שהם מכוסים בבגדו, ואם נפלו מי רגלים בארך מרחיק מהם ד' אמות". וביאר המ"ב (שם סק"ג) שכוונת המחבר שהבגד העליון לא התלכלך, אחרת יש להחליפו אף שעוסק בדברי קדושה, אך אסור להפסיק במידה ונמצא כעת באמצע שמונה עשרה, כיון שאיסור מי רגלים מדרבנן, ולא גזרו במקום שעומד כבר בתפילה. אולם בכה"ח (סק"ד) דייק מהלבוש שלא התירו לו לסיים את התפילה אלא שכבר התחיל להתפלל ואז יצאו לו מי רגליים, אבל לכתחילה אסור לקרוא ק"ש או לומר דברים שבקדושה אע"פ שמכוסים בבגדים. עוד כתב (סק"א) בשם הרוח חיים, שמצוה להזהיר זקני עם הארץ שרובן בגדיהם אינם נקיים לומר ק"ש ותפילה וברכות, כי יורדים מהם טיפי שתן לאחר מתן שתן, ואינם שמים על לבם להשהות ולנקות היטב או להחליף מכנסיהם, מחמת הזקנה. ובשו"ע הרב (ע"ו ב') כתב שמקצת חסידים החמירו על עצמם שלא יהיה בבגדיהם אפילו טיפה אחת של מי רגליים. ד. שו"ע שם. ה. ראה מקורות לאות ב' - ג'. בהצלחה רבה ובריאות איתנה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il