האם גופו של עובד קנוי למעסיק מהזמן שהעובד החתים כניסה עד שהחתים יציאה? ומצוי שמעסיקים רבים נוהגים בעובד כאילו היה חפצא. כגון שאוסרים עליו כל מיני דברים או נותנים לו פקודות והוראות שאינן שייכות ואינן מפריעות לביצוע העבודה ע"י העובד. ואלו המצויים ביותר: עובד שהתקבל לעבודה כמפעיל מכונה. ובידוע שאותו עובד לא היה מוכן להתקבל לעבודה בתפקיד אחר. והתקבל לעבודה רק על דעת שהוא מפעיל מכונה. וכאשר המכונה פועלת אין לו לעובד להתערב בפעולתה. והבעל-בית דורש מאותו עובד שיעשה מלאכה כלשהי, אפילו שהיא מלאכה שאינה צריכה כי "אני לא רוצה לראות אותך עומד/יושב/לא עושה כלום". עובד היכול לעשות עבודתו כשהוא יושב ובעל-הבית דורש שיעמוד. כי "אני לא רוצה לראות אותך יושב" בעל-בית האוסר על העובדים להחליף ביניהם אפילו מילה אחת. ואין מחלוקת על כך שזה לא פוגע בעבודה. כי "אני לא רוצה שאתה ת ד ב ר "! עובד המתקבל לעבודה כנהג לחלק סחורה, עובד המתקבל לעבודה כמפעיל מכונה, או כאומן לתקן ולתחזק מכונות וכל אחד בידוע שלא היה מוכן להתקבל לתפקיד אחר, אלא לתפקיד עליו הוסכם מראש. ובעל-הבית דורש מאותו עובד שיעשה עבודה שלא הסכים עליה מראש. בכל המצבים הנ"ל שהם המצויים ביותר, ויש עוד אין-ספור מצבים כיוצא בהן, האם בעל-הבית יכול לטעון שמזמן שעובד החתים כרטיס בכניסה, ועד שהחתים ביציאה - גופו של העובד כאילו מושכר לו, כמו ששוכר רכב או מבנה, ויכול לדרוש כל דרישה מהעובד, גם אם בניגוד להסכם, או להטיל עליו כל מיני איסורים גם אם זה לא פוגע בעבודה ובתפוקה.

בשום זמן גופו של השכיר אינו קנוי לשוכר (בעלי החברה) פעולות שהעובד נדרש/לא נדרש לעשות ואופן עשייתם קשור להסכם העבודה הנעשה בין הצדדים. במקום שאין הסכם או תנאי מפורש הולכים אחר מנהג המדינה