המתארח בשבת וחושש שהפירות טבל

שלום וברכה לרב. מה עושים כאשר מתארחים בשבת אצל משפחה שיש חשש שלא הפרישו תרומות ומעשרות מהפירות? האם יש פיתרון להפריש תרומות ומעשרות בלי לפגוע במארחים?

שלום רב. בשבת אסור להפריש תרומות ומעשרות, אולם יש פיתרון לומר את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות בערב שבת בלשון עתיד "מה שאני עתיד להפריש בשבת וכו'", ובכך יהיה מותר להפריש בשבת, ותחזור בלחש על נוסח ההפרשה. כל האמור הוא דוקא בפירות שיש ספק אם הפרישו מהם תרומות ומעשרות, אך אם ברור לנו שלא הפרישו מהם תרו"מ, לא ניתן להשתמש בפיתרון זה, כיון שאין ביכולתו של אדם להפריש תרו"מ על דבר שאינו ברשותו (של חברו), ורק בדמאי חכמים הקלו. מקורות: א. נפסק בשו"ע (או"ח של"ט ד') שאסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת, והוא הדין ביום טוב (שם תקכ"ד א'), הטעם לכך משום שדומה לאדם המקדיש את הפירות בשבת, וכן נראה שמתקן דבר שלא היה מתוקן, והוי כגמר מלאכה (מ"ב של"ט סקכ"ה). אם עבר והפריש במזיד, בדיעבד מותר, ואין לאוכלם עד מוצאי שבת משום קנס, ואם הפריש בשוגג, מותר לו ולאחרים לאכול את הפירות בשבת (מ"ב שם). אולם יש פיתרון להתחיל את ההפרשה מבעוד יום ואז נחשב הדבר כאילו נעשה הכל מערב שבת ומותר, וכדלקמן. ב. במשנה (דמאי ז' א'-ב') מבואר שבעת הצורך, יכול אדם לומר בערב שבת נוסח של הפרשת תרומות ומעשרות, ואז מותר לו הפריש את הפירות בשבת, וז"ל המשנה: "המזמין את חברו שיאכל אצלו, והוא אינו מאמינו על המעשרות, אומר מערב שבת: מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר, ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי ממעשר עשוי תרומת מעשר עליו, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחלל על המעות". ובשבת כאשר המאכל לפניו, צריך לחזור ולומר בלחש את נוסח הפרשת תרומות ומעשרות. וראה בספר שמירת שבת כהלכתה (י"א כ'-כ"ג) שהביא נוסח מפורט, וכן דרכים נוספות לאמירה זו. ג. כל ההיתר להפריש תרומות ומעשרות בשבת ע"י נוסח זה מערב שבת, אלא בפירות שנמצאים ברשותו, כיון שאין אדם יכול להתנות על מה שאינו ברשותו, ולכן המשנה הנ"ל עוסקת בדמאי, שבזה חכמים לא גזרו (ירושלמי דמאי ז' א'), וז"ל הרמב"ם (מעשר פרק ט' ז'): "וכן המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו, וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר על שאר הסמוך לו ומעשר שני בצפונו או בדרומו והרי הוא מחולל על המעות, מפני שמותר לאדם להתנות תנאים אלו על הדמאי אף על פי שאינו ברשותו, אבל בודאי אינו מתנה אלא על דבר שברשותו". ד. נחלקו הפוסקים האם ניתן לעשות את הפיתרון הנ"ל ע"י הכלל המובא בש"ס לדעת רבי מאיר (עירובין לו:, יומא נו. ועוד) ש"יש ברירה", וזה יועיל גם בפירות טבל שאינם ברשותו, כגון שמתארח בשבת אצל חברו (ואותו חבר לא עשה את האורח שליח להפריש לו תרו"מ מערב שבת), ויש לעשות כן ע"י שיאמר מבעוד יום את נוסח ההפרשה הרגיל, ויוסיף שרצונו שאף שההפרשה תתברר רק בשבת או ביו"ט, מכל מקום כאילו הם הובררו למפרע ממבעוד יום. לדעת מרן החזו"א (דמאי סי' ט ס"ק י"ט) אם המארח חשוד שאינו מעשר, לא ניתן לעשות כן. ואילו לדעת הגרש"ז אויערבך זצ"ל כיון שבזמננו החיוב של תרו"מ מדרבנן (יו"ד של"א ב'), לכן כל שרוב האנשים מעשרים או שרוב פירות המקום מעושרים, מועילה תקנה זו ע"י תנאי גם בשל חברו, כמו בדמאי (שש"כ שם כ"ג כ"ו, והערה ק"א). בברכה נאמה,