שלום כבוד הרב, בחומש שמות כ"א, כג כתוב שמישהו הרג בשוגג ודינו "נפש תחת נפש". למה לא לעיר מקלט? תודה רבה, אברהם.

שלום במסכת סנהדרין (דף עט) נחלקו התנאים בדבר זה דעת הת"ק דנתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב, וע"כ פי' נפש ממש, ודעת רבי דפטור (כנ"ל סי' פה) דעת ת"ק היא שנתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב מיתה ולכן לפי דבריו המשך הפסוק "נפש תחת נפש" היא כפשוטו נפש ממש, ואין זה מוגדר כשוגג כיון שהמכה התכוון להכות ולהרוג במכתו אלא שלא התכוון לאותו אדם שנהרג לבסוף. וולדעת רבי נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתה וחייב ממון ולפי דבריו "נפש תחת נפש" פירושו ממון פדיון נפשו. (לגבי גלות - כנ"ל כמו לדעת ת"ק) ולתנא דבי חזקיהו שסובר (דבריו מובאים בפרק ראשון במסכת בבא קמא) שפטור אפילו מממון כאשר לא הרג את אותו אדם שהתכוון לפגוע בו אלא הרג אדם אחר, הסבר הפסוק הוא כך: ואם אסון יהיה ונתכוון לאשה עצמה. ונתת נפש תחת נפש. ווכותב דעת זקנים מעלי התוס' "תימה מה חידוש יש בזה דכיון דנתכוין לאשה דנהרג ולי נראה דסד"א דכיון דלא אתעבידא מחשבתו שהרי עיקר כוונתו היתה להרוג את חבירו לא ליחייב קמ"ל". יום טוב