שלום רב, אם אני עושה מצווה (תפילה/ צדקה / תהילים/ כל דבר) ואני רוצה שחלק מהשכר שלי בעולם הבא עבור המצווה הזו שאני עושה , תתחלק יחד עם אדם מסוים, האם: א) אני עושה חסד ענק עם האדם ( ורק על עצם החסד אני מקבל שכר נוסף לבד?) ב) האם זה מחבר אותנו יותר בעולם הזה? ג) מהי ההשפעה במידה ויש? ד) האם אני מסייע לו?

שלום וברכה, השולחן ערוך (יורה דעה, רמו סעיף א) כותב: "מי שא"א לו ללמוד, מפני שאינו יודע כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש לו, יספיק לאחרים הלומדים". ומוסיף על כך הרמ"א: "ותחשב לו כאילו לומד בעצמו (טור). ויכול אדם להתנות עם חבירו שהוא יעסוק בתורה והוא ימציא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר, אבל אם כבר עסק בתורה אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתנו לו. (תא"ו נתיב ב' מש"ס דסוטה)". הרמ"א מדגיש שרק קודם שאדם למד ניתן לעשות הסכם שמה שילמד יהיה גם לזכות מי שמפרנסו, אך לא ניתן לקנות זכויות של אדם אחר, לאחר שעשה את המצווה. השותפות בשכר לימוד התורה נובע מכך שמקבל הצדקה יכל ללמוד תורה בזכות המפרנס. ונראה שגם לגבי להבא, אם לא נותן את הכסף כדי להחזיק ת"ח שיוכל ללמוד תורה, אלא כדי לקבל שכר העולם הבא, וכל שכן כאשר זה ניתן במתנה, לא ניתן לעשות זאת. וכך ניתן ללמוד מדברי המהר"ם אלשקר (סימן קא) שהביא את דברי רב האי גאון: "שאלוהו ז"ל מי שהוא נוהג להתענות שני וחמישי ובסוף אותו הזמן אמר קבול שכר התענית הזה יהיה לפלוני מתנה וכן אם יאמר מכרתי תענית זו השנה בכך וכך לפלוני וקנו קנין על זה היש מזה כלו הנאה לאותו שניתן לו כלום וכן מי שנתן לאדם זהב על מנת שיקרא התורה ותהיה זכות הקריאה לו וכו' תשובה: כך ראינו כי דברים אלו דברי הבל שאין לסמוך עליהן. ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה של מעשים טובים שעשה זה לזה, והלא הכתוב אומר: "צדקת הצדיק עליו תהיה", וכן אמר: "ורשעת הרשע עליו תהיה", כשם שאין אדם נתפס בעון זולתו כך אין אדם זוכה בזכות זולתו. היחשוב כי מתן שכר של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מתן שכרו לזה, אלו ידעו מה הוא השכר לא היה זה נותנו לזה ולא זה מקבלו מזה...". וכן האריך בשו"ת משיב דבר (חלק ג סימן יד), והפני יהושע (קידושין דף כט.) מסביר שסדר משניות מסכת קדושין הוא, שהמסכת פותחת בקנינים של ממון ולבסוף מדברת על ערך המצוות, ובתוך דבריו כותב שלא ניתן לקנות עולם הבא אלא ע"י קיום מצוות: "דרבינו הקדוש לאחר שסידר כל קנינין שבעולם במה נקנין ושיש חילוק בכמה דברים בין קניין האיש לקניני האשה כגון האי דריש מכילתין ובין עבד לאמה וכל זה בקניני העולם הזה חזר לפרש קנין העולם האמיתי דלעולם הבא שאינו נקנה בשום דבר מהקנינים הקודמין שקונין קניני העוה"ז אלא בשכר קיום המצות כדאיתא במשנה דסוף פירקין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ונוחל הארץ והיינו עוה"ב". וכן כתב ערוך השולחן (יו"ד רמו, ח): "והטעם פשוט דשכר עוה"ב אינה במכירה ובנתינה לאחרים והנפש שעשתה היא תשיג שכרה ולא אחר, אך כשמתחילה משתתפים במצוה ממילא דעשו שניהם המצוה כמו יששכר וזבולון ושמעון אחי עזריה וע"ז נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, וכל הישועות והנחמות וכל הברכות שהתנבאו הנביאים כולן הן למשיא בתו לת"ח ועושה פרקמטיא לת"ח ומהנה ת"ח מנכסיו (ברכות לד:) אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך". ובשו"ת משיב דבר (ח"ג סי' י"ד) כתב, שאין אפשרות לעשות הסכם יששכר וזבולון אלא בלימוד התורה ולא בשאר מצוות, אך גם בהם יקבל שכר כמי שנטפל לעושי מצוה. אך יש שלמדו מדברי המהר"ם אלשקר שאין חילוק בין לימוד תורה לשאר מצות. אך אם אדם לומד תורה או מתפלל או נותן צדקה לעילוי נשמתו של חברו וכדו' וההתעוררות לכך נגרמה מחמת רצון זה, נראה שיש לו חלק בשכר כיוון שבזכותו נעשתה מצווה זו. וניתן ללמוד זאת מדברי הבית יוסף (או"ח סוף סי' תרכ"א) שמביא מהרוקח (סי' ריז): "מה שפוסקים צדקה ביוהכ"פ לעילוי נשמת המתים, יש להם אסמכתא, שבפרשת תצוה כתוב: "הכפורים אחת בשנה יכפר", וסמיך ליה ונתנו איש כפר נפשו לה' וכו', שהחי יכול לבקש להקל דין המת, כגון דוד שביקש על אבשלום (סוטה י ב), וכר' יוחנן שביקש על 'אחר' לכשאמות אפסוק עשן מקברו ". ועיין ביביע אומר (חלק י - יורה דעה סימן נח): שהאריך להביא את דברי הפוסקים בשאלה האם יש תועלת לנפטר במצות וצדקות שעושים אנשים זרים לעילוי נשמתו, ע"ש. בברכה,