שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות פרטיות בסוגיות שונות

קבורה בארון עץ, ונשיאת המיטה של המת עם סנדלים בימינו

undefined

הרב דניאל קירש

ז ניסן תשפ"ב
שאלה
שלום רב לכבוד הרבנים! במשנה תורה להרמב"ם (ספר שופטים, הלכות אבל, פ"ד ס"ג) אומר: "וסובלין את המת על הכתף, ונושאי המיטה אסורין בנעילת הסנדל שמא תפסיק רצועה מסנדלו של אחד מהן, ונמצא מתעכב מן המצוה ........ ויש להן לקבור בארון של עץ וכו.". 1. באותם ימים שקיימו את התורה יתר על פיה, כנראה שהיו הסנדלים של אותם זמנים לא עשויים כהלכה ואפשר שהייתה רצועה נפסקת מטלטלת הדרך של נושאי המיטה. אבל בימינו הסנדלים עשויין כהלכה ואין חשש מלנעול סנדלי גומי על מנת להיקרא יחף. והנה אנחנו רואים שבחברה קדישא לא מתריעים בפני הציבור שישאו את הארון בנעלי גומי, אלא כל דיכפין ייתי ויסבול, 2. עוד אומר שם הרמב"ם (כפי שציינתי לעיל) "ויש לקבור בארון של עץ", האם הרמב"ם התכוון שכל מי שמת ייקבר בארון של עץ? או רק חללים מפוררים, או כמנהג מתי חוץ לארץ? בתודה מראש!
תשובה
שלום וברכה, 1. אתה צודק שבסנדלים שלנו אין חשש שתיפסק הרצועה, ומותר לשאת את המת בסנדלים בזמננו (ערוך השולחן סי' שנח, ס"ד). 2. הרמב"ם התכוון שיש לקבור כל אחד שמת בארון של עץ ולא של מתכת ואולי גם לא של אבן. למעשה היום נוהגים לקבור בקרקע ממש ולא בארון, וזו הדרך הראויה על פי הקבלה, וזה פשט הכתוב 'ואל עפר תשוב'. אם קוברים בארון כפי שנוהגים רבים בחוץ לארץ יש לעשות נקב בארון (ראה ש"ך, שסב, ס"ק ב, וערוך השולחן שם ס"ב). מקורות והרחבה: 1. לגבי מה שכתב הרמב"ם (אבל, ד, ג) שנושאי המיטה אסורים בנעילת הסנדל - מקורו בירושלמי. וכתב הכסף משנה שזה היה בזמנם שהיה להם כתפים מיוחדים. היום שאין כתפים מיוחדים אלא כולם נושאים את המיטה אין בעיה. וכך כתב בשולחן ערוך (סימן שנח סעיף ג): "במקום שיש כתפים מיוחדים לשאת את המטה אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסיק סנדלו של אחד מהם ונמצא מתעכב מהמצוה". כיום אין שום חשש בזה, וכפי שביאר ערוך השולחן (סעיף ד), זה לשונו: "איתא בירושלמי דהנושאים את המיטה – אסורים בנעילת הסנדל, דשמא יפסיק סנדלו של אחד מהם ותתבטל המצוה. וזהו כשיש כתפיים מיוחדים לזה. אבל כל שכולם נושאים – לא חיישינן לזה, דאם יפסק באחד מהם – ישא אחר. ועכשיו אין נזהרים בזה משני טעמים: דאף אם אחד מהכתפיים לא יוכל לשאת – ילך אחד משאר העם וישא (נקודות הכסף). ועוד: דאצלינו לא שייך כלל, דאצלם שהיו סנדליהם ברצועות – חיישינן לפסיקת רצועה, מה שאין כן אצלינו – ליכא רצועות במנעלים שלנו. ואין שום חשש בזה, וכן המנהג הפשוט". 2. לגבי דברי הרמב"ם שיש לקבור בארון של עץ, כוונתו שכל מי שמת נכון לקוברו בארון של עץ, ולא מדובר רק על חללים מפוררים. הכסף משנה ביאר שמקורו בגמרא במועד קטן (דף כה) שמשמע שהיו קוברים בארונות. וכן בירושלמי מובא שרבי ביקש שינקבו את ארונו, ומכאן משמע שהיו קוברים בארונות. נושאי הכלים הקדמונים של הרמב"ם לא ציינו מקור לדברי הרמב"ם שיש לקבור בארון של עץ דווקא. מצאתי ששנים מגדולי הדור האחרון ציינו מקור לדברי הרמב"ם האלה - הגרי"מ אהרנברג בשו"ת דבר יהושע (ח"א סוף סימן לב) והגר"ח קנייבסקי בספרו קרית מלך על הרמב"ם. שניהם ציינו מקור לדברי הרמב"ם במדרש בראשית רבה "רמז לתולדותיו שיהיו ניתנין בארון של עץ". (ראה בדבר יהושע שם שלמד מהמדרש הזה שאין לקבור בארון של מתכת). בספר עלי תמר (פסחים פרק ח) הביא את דברי הרד"ל שלמד מהמדרש הזה שיש לקבור בארון של עץ כדי שיתעכל במהרה הבשר עם העצם, ואין לקבור בארון של אבן. העלי תמר חלק על דבריו וסבר שארון של אבן עדיף, ע"ש. מכל מקום השולחן ערוך (שסב, א) פסק שהטוב ביותר הוא לקבור בקרקע ממש. וזה לשונו: הנותן מתו בארון ולא קברו בקרקע עובר משום מלין את המת. ואם נתנו בארון וקברו בקרקע אינו עובר עליו, ומכל מקום יפה לקברו בקרקע ממש אפילו בחוצה לארץ. הש"ך (ס"ק א) ביאר שאם מנקבים את הארון די בכך. ערוך השולחן (סעיף ב) ביאר מדוע יש חשיבות לקבור בקרקע דווקא וזה לשונו: "עיקר מצות הקבורה שגוף האדם יושכב על הקרקע ממש, כדכתיב: "וישוב העפר על הארץ כשהיה". וזהו עיקר תיקון האדם. ומי לנו גדול מגוף קדוש של רבינו הקדוש, ואמרינן בירושלמי סוף כלאים שצוה בצוואתו שלא ירבו עליו תכריכין, ושינקבו את ארונו, עיין שם. ופירשו הרמב"ן והטור שיטלו הדף התחתון מהארון, שהגוף יושכב לארץ. ולא מיבעיא בארץ ישראל, דכתיב: "וכפר אדמתו עמו". אלא אפילו בחוץ לארץ, כדכתיב: "ואל עפר תשוב" – דזהו תיקונו של האדם אחרי החטא של אדם הראשון. והזוהר והמקובלים האריכו הרבה בזה, ופשטא דקרא כן הוא". עוד כתב ערוך השולחן (סעיף ג) שרק בזמן חז"ל נהגו לקבור בארונות משום שהיו מעבירים אחר כך את המת למקום אחר ואילו בזמנינו המנהג לקבור בקרקע ממש. בספר הלכות אבלות לרב יוסף צבי רימון שליט"א (עמ' 52, הערה 34) הביא את דברי שו"ת הר צבי (יו"ד סי' רסט) שכתב שבארץ ישראל נוהגים לקבור בקרקע ואין לשנות. ועוד הביא שם הרב רימון בשם כמה פוסקים שחללי צה"ל נקברים בארון עץ נקוב משום שלעתים הגופה פצועה או אינה שלימה או שצריך להעבירה ממקום למקום. וכך נוהגים רבים בחוץ לארץ. בשורות טובות!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il