בס"ד שלום רב- בקים ליה מדרבא מיניה למדים מה"ואם יהיה אסון ונתת נפש תחת נפש "- רש"י ואי לא נתכוון להרוג היאך מיקטיל וכי איתכוון מיהא חייב אף על גב דלא נתכוון אלא לחבירו דהא כתיב וכי ינצו אנשים וגו, -איך מסבירים -הרי רש"י שואל את השאלה -איך הוא חייב מיתה אם בכלל לא התכוון להרוג את האשה אלא את חבירו והרג את האשה, שוגג או אנוס, מכאן לומדים קלד"מ?

שלום המקור לכך שחייבי מיתה פטורים מתשלומין הוא מהפסוק "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש" (שמות כא-כב) הא אם יהיה אסון לא יענש. שכאשר אין חיוב מיתה יש חיוב תשלומי דמי ולדות (ענש יענש) אך אם יש חיוב מיתה כגון שהאישה נהרגה (יהיה אסון) אין חיוב תשלומין. הרש"י שאתה ציטטת עוסק בענין אחר. הגמרא במסכת סנהדרין (דף עט) מביאה מחלוקת בין חכמים לרבי שמעון במקרה שאדם נתכוון להרוג את זה והרג את זה. לדעת חכמים הוא חייב ולדעת רבי שמעון הוא פטור. המקור לדברי חכמים הוא מהפסוק (שמות כא, כב) "וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ואמר רבי אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר דכתיב (שמות כא, כג) אם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש" ומסביר רש"י - "ואי לא נתכוון להרוג היאך מקטיל וכי איתכוון מיהא חייב אף על גב דלא נתכוון אלא לחבירו דהא כתיב וכי ינצו אנשים וגו'". אם נאמר שהמתכון להרוג את זה והרג את זה פטור כיצד נאמר בפסוק שאם יש אסון והאשה מתה המכה חייב מיתה "נפש תחת נפש". הרי האשה מתה שלא בכוונה כיון שהמכה התכוון להכות את חבירו, אלא מכאן למדנו שהמתכוון להרוג את זה והרג את זה חייב. יום טוב