שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • גזל ונזיקין

משחק קלפים

undefined

הרב משה מאיר אבינר

כ"ה תמוז תשפ"ב
שאלה
כבוד הרב יש משחק קלפים שקוראים לו 'פוקר', שיחקתי אותו נגד כמה אנשים ואחד מהם אמר לי מידע על הקלפים שלו בגלל זה עבדתי על שחקן אחר האם יש בזה בעיה של גזל?
תשובה
בס"ד שלום וברכה, איני בקי מספיק בכללי משחק הפוקר, אך לאחר התייעצות עם מי שמכיר את כללי המשחק למיטב הבנתי (תתקן אותי אם איני מדייק), כייוון ששאר ידעו מכך שהשחקן גילה לך (וכך יכולת להעמיד פנים שיש לך קלפים טובים) והם לא טענו בשלב זה שהמשחק נפסל, נראה שאין עובדה זו משנה. אך יש להרחיב בשאלה האם ע"פ ההלכה מותר לשחק משחקי פוקר? בגמרא סנהדרין (כד:) כתוב: שאסור לשחק בקוביא משום שזו אסמכתא שדינו כגזל מדרבנן. וכך נפסק בשולחן ערוך (חו"מ, שע סעיף ב): המשחקים בקוביא כיצד, אלו שמשחקים בעצים... ועושים תנאי ביניהם שכל הנוצח את חבירו באותו שחוק יקח כך וכך. וכן המשחקים בבהמה... ועושים תנאי שכל שתנצח בהמתו או תרוץ יותר יקח מחבירו כך וכך, וכל כיוצא בדברים אלו, הכל אסור, וגזל מדבריהם הוא. הסיבה שחכמים אמרו שמעשה זה הוא גזל משום שהאדם שנכנס למשחק כזה הרבה פעמים בטוח שהוא זה שינצח ולא חושב שיש סיכוי שיפסיד, לכן אין כאן הסכמה אמיתית שאם הוא יפסיד יתן את כספו. הראשונים נחלקו מהן אותם משחקים שיש בהם איסור זה, התוספות סוברים שאם שנים מתערבים בדבר שאינו תלוי בהם כגון שאמר לחברו: "אם יעבור כאן אדם אשלם לך" אין איסור. משום שבמקרה זה אינו סומך על מומחיותו שינצח. ויש חולקים שאף בזה אסור, ועיין ברמ"א (שו"ע חו"מ רז, יג) שהביא את הדעות השונות. ויש אומרים שאם מקנים אחד לשני את הדבר עליו עומדים להתערב לאותו שיזכה, אין בזה איסור. אך נראה שלכל הדעות אין לעשות זאת לכתחילה אף במקרה שאין אסמכתא, כפי שהובא במסכת שבת (קמט:) - "מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן, אפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה. מאי טעמא - כדרב יהודה אמר רב. עם בניו ועם בני ביתו - אין, עם אחרים - לא. מאי טעמא - כדרב יהודה אמר שמואל. מנה גדולה כנגד מנה קטנה - אף בחול לאחרים אסור. מאי טעמא - משום קוביא". והטור (או"ח שכב) הביא הלכה זו - "ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהן אפי' בבני ביתו ובחול אסור משום קוביא". וכן פסק השו"ע (שם סעיף ו) והרמ"א לא חלק עליו. וכתב המגן אברהם (ס"ק ח) שבשלטי גבורים הקשה על הטור שבסימן רז' פסק שאין איסור (כאשר הזכייה אינה תלויה בחוכמה) וכאן אסר? ותירץ, שיש קצת איסור בדבר. ונראה שהטעם כדברי הריטב"א (שבת קמט.): "משום קוביא... אסור לעשותו שאין לאדם לזכות בממון חבירו שלא ברצון שלם וכשמפסיד חבירו הרי הוא עצב ואינו נותנו לו בלבב שלם, ועוד שמא ילמדו לעשות כן בקבע ולא יהיו עסוקים בישובו של עולם". בברכה,
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il