שאל את הרב

  • הלכה
  • נטילת ידים לסעודה ופירות

דבר שטיבולו במשקה

undefined

כולל הלכה בית אל

ג תשרי תשפ"ג
שאלה
שלום לכבוד הרב, אשמח בבקשה אם הרב יוכל לפרט על דיני דבר שטיבולו במשקה: א. האם המנהג ליטול ידים, או לא? יש אנשים רבים שלא נוטלים ואני מתלבט מה לעשות. ב. האם צריך ליטול ידים גם על מאכלים שדרך אכילתם הרגילה היא כשהם ספוגים או טבולים באחד משבעת המשקים, כגון סופגניה מלאת שמן, דגני בוקר בחלב, פרי ששוטפים לפני האכילה? ג. שמעתי שאם מייבשים את האוכל הרטוב יש מקום להקל. אך מצד דיני טומאה וטהרה הוא כבר נטמא, אז מדוע זה עוזר? בתודה מראש.
תשובה
שלום וברכה, א. מעיקר הדין צריך ליטול ידיים וכן ראוי לנהוג. הנוהגים שלא ליטול יש להם על מי לסמוך (מג"א קנח, ח, פנה"ל ברכות פ"ב ה). ב. מעיקר הדין צריך, אך הנוהגים שלא ליטול יש להם על מי שיסמוכו. סופגניה – א"צ ליטול ידיו, כיוון שהשמן שמטגנים בו אינו שמן זית, ואינו אחד משבעה משקין. דגני בוקר – כיוון שאוכלים אותם רק ע"י כף ולא נוגעים בהם א"צ ליטול ידיו. פרי ששוטפים קודם אכילה – אם במים שעל הפרי יש רטיבות של "טופח על מנת להטפיח" (כנוגע במים יש בהם לחלוחית שיכולה להרטיב משהו אחר. מעיקר הדין צריך לנטול. אך אם ינגבו אחרי השטיפה אינו צריך ליטול ידיו. (המיץ שיוצא מהפרי נחשב למי פירות שלא נוטלים עליהם ידיים). ג. אם אחרי שהאוכל נרטב נגבוהו ואין בו רטיבות של טופח על מנת להטפיח א"צ ליטול ידיו. משום שהאוכל לא נטמא אלא הוכשר לקבל טומאה, ואחרי שנגבוהו אינו מוכשר עוד לקבל טומאה ולכן א"צ ליטול ידיים. מקורות הדין גמרא (פסחים קטו ע"א): כל דבר שטיבולו בשקה צריך נטילת ידיים". רש"י מסביר: ידיים שנוגעות במשקים נעשות ראשון לטומאה, וכדי שלא יטמאו צריך ליטול ידיו. ר' יונה (ברכות מא. ד"ה "כל שטיבולו") מוסיף, נטילת ידיים על דבר שטיבולו במשקה מסתעפת מדין נטילת ידיים על פת שנתקנה משום סרך תרומה. התוספות (שם ד"ה "כל שטיבולו") חולק, נטילת ידיים על פת נתקנה משום קדושה ונקיות, ואילו נטילת ידיים על דבר שטיבולו במשקה נתקנה בכדי שיאכל תרומה או חולין בטהרה. וכיום שאין נזהרים בדיני טומאה וטהרה לא נוטלים ידיים על דבר שטיבולו במשקה, והברכה על נטילה זו היא ברכה לבטלה. המהר"ם מרוטנבורג (תשב"ץ קטן סי' צט) חשש לדעת תוס' ולכן היה נוטל בלא ברכה. אך הרמב"ם (ברכות פ"ו ה"א) כתב שמברכים על נטילת ידיים על דבר שטיבולו במשקה. השו"ע פסק (קנח, ד) כמהר"ם, שנוטל ידיים על דבר שטיבלו במשקה אך אינו מברך. הרמ"א הוסיף ע"פ הב"י, "ואפילו מטבל רק ראש הירק או הפרי צריך ליטול בלא ברכה". אך המג"א (שם, ס"ק ח) כתב שהעולם נוהגים שלא ליטול משום שסומכים על התוס'. הגר"א חלק ופסק כרמב"ם, שצריך ליטול ואף מברכים על נטילה זו. המ"ב (שם, ס"ק כ) הכריע דנוטלים בלא ברכה. הפוסקים מוסיפים שדין נט"י על דבר שטיבולו במשקה שווים לנט"י על לחם ולכן צריך כלי ושלא יפסיק בדיבור בין הנטילה לאכילה. משקה קרוש כגון חמאה או גבינה דינם כאוכל וא"צ ליטול ידיו (מג"א שם ז), אך אם נימוחו נוטל. מקרים שבהם א"צ ליטול ידיו 1. אוכל פחות מכזית – השו"ע (קנח, ג) הביא בשם "יש מי שאומר" שאינו נוטל על פחות מכזית. יש פוסקים שלמדו מכך שא"צ ליטול על דבר שטיבולו במשקה אם קטן מכזית. ויש שהצריכו נטילה אף בפחות מכזית. למעשה כתב בילקו"י (קנח – דבר שטיבולו במשקה, סע' י) שמעיקר הדין א"צ נטילה ויר"ש יחמיר. אך בצירוף ספק נוסף כגון שמטביל במשקה שנתבשל או אינו נוגע בידיו במשקה (אף במשקה שלא נתבשל) א"צ ליטול ידיו דתרי חומרי לא עבדינן. אך התשובות והנהגות (ח"ב סי' קטז) כתב שאין נוטלים על אוכל פחות מכזית. 2. משקה שנתבשל – כתב מהרימ"ט (ח"א סי' עו) משקה שנתבשל בו אוכל ונתערב בו טעם האוכל נתבטל מתורת משקה ונחשב כאוכל. 3. אוכל ע"י כף – הגינת ורדים (כלל א לז) דבר שאוכלים ע"י כף ואין דרך לגעת בו ביד כלל א"צ ליטול, משום שאין חשש שיגע בידיו במאכל. בברכה, הרב עדיאל קאפח
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il