שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • הכותל והר הבית

תפילה במחכמה שעל גבי הכותל המערבי

undefined

הרב עזריה אריאל

ט תשרי תשפ"ג
שאלה
אני זוכה להתפלל בע"ה ביום כיפור הקרוב במבנה המחכמה שעל הר הבית. יש לי כמה שאלות: א. ראיתי שהרב יעקב אריאל בשו"ת באהלה של תורה ד כותב שיש לברך על טבילה לעליה למחכמה. האם נוהגים כך כיום, למרות שיש ספק האם המחכמה בשטח הר הבית? ב. לגבי השתחוויה בפישוט ידים ורגלים ללא דבר שחוצץ בינו לבין האבנים, בהר הבית עצמו הבנתי שמשתחווים כך, האם במחכמה מותר גם כן להשתחוות בצורה הזאת? ג. לפי הדעות שהמחכמה אינו בשטח הר הבית, הרי המנהג שם הוא כפי הרב גורן לחתום את הברכות כפי שחותמים בבית המקדש, ועם עניית ברוך שם; אם יש בעיה להתפלל כפי נוסח המקום? ד. איך כדאי להתכונן לקראת תפילה במקום קדוש שכזה? ה. לגבי הטבילה, האם צריך להסיר גלד שעל גבי עקיצה שירד ממנה דם (גלד קטן ביותר) במקרה שיש בזה טירחה גדולה (הרבה פיצעונים על הגב)? תודה!
תשובה
לשואל, שלום וברכה וגמר חתימה טובה! א-ג. קשה לדבר על "מנהג" מקובל ביחס למחכמה, במובן של "מנהג ישראל" המכריע ספקות בהלכה, מאחר שאין "מנהג ישראל" רווח לעלות לשם. הרב גורן התייחס אליו כאל הר הבית לעניין ההשתחוייה ונוסח התפילה (זכיתי להתפלל עמו שם), ואיני זוכר מה הורה למעשה לגבי הברכה על הטבילה. מספרו 'הר הבית' עולה שלדעתו המחכמה כלולה בהחלט בשטח הר הבית, אבל התלבט בשאלת 'גגין ועליות' (ראה מהדו' תשנ"ב עמ' תג-תה). לפי ידיעתי בין העולים לשם קיימים חילוקי דעות ומנהגים באשר לברכה על הטבילה. לעצם הדברים, בדברי חז"ל והרמב"ם לא התבאר מהו הנוהל לקידוש הר הבית. לענ"ד נראה שגם אם המחכמה איננה בגבול הת"ק המקודש אלא בהרחבתו, מאחר שהמקום שהורחב במערב שימש כחלק אורגני מהמתחם מסתבר שחכמינו החילו עליו בפועל את דיני הר הבית לכל דבר ועניין. מדובר בהרחבה מעטה יחסית, וכנראה לא הייתה מחיצה בין חומת העזרה לבין הכותל המערבי שלנו. לפיכך קשה לענ"ד להניח שנהג הבדל בהלכות המקום בין הת"ק לבין ההרחבה במערב (בניגוד להרחבה בצפון ובדרום, שהיו אזור גדול יותר, וכנראה מובחן בצורתו ושימושו). בפרט הדברים אמורים לגבי ההשתחויה על אבן, שנאסרה "בארצכם", למעט את הר הבית, נראה לענ"ד שמה שסופח להר הבית יצא מכלל "ארצכם", וכן לגבי נוסח התפילה, מסתבר שהנהיגו נוסח אחיד לכל הקהל העומד באותו מרחב. לגבי הטבילה בברכה יש לצרף את סברת שו"ת תפארת צבי (לר' צדוק הכהן מלובלין, יו"ד ח"ב סי' כז אות יא-יב) שעצם האפשרות להיכנס להר הבית מצדיקה את הברכה, גם אם בפועל לא נכנסו אליו (וראה דיון בסברה זו במנחת שלמה ח"ב סי' נח,ג). כל שכן מי שטובל כדי להיכנס לשטח שמצד דיני ספקות חובה לטבול בכניסה אליו, נמצא שיש מצווה בטבילתו (ואינו דומה למצווה שהיא עצמה ספק, כי כאן הטבילה ודאית; והתלבטו בזה הפוסקים לגבי טבילת נידה במקום ספק, ראה פת"ש סי' קצד סק"ב). וכן משמע בהערות הרב אלישיב ביומא ח ע"א, שכל הנכנס לספק הר הבית צריך לברך על טבילתו. ד. הזכות להתפלל ביוה"כ בהר קדשנו איננה רק זכות פרטית, אלא הנך כנציג הכהנים והעם העומדים בעזרה והיו שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול. למרות שהכהן הגדול עושה את העבודה בעצמו, לא הייתה קריאת הגבר מגעת עד שהייתה עזרה מלאה מישראל. כדאי ללמוד את סדר העבודה בהתאמה לשטח, מהם המקומות שבהם התהלך הכהן הגדול בכל שלב. אין שמחה גדולה מזו, להיות חיל חלוץ ההולך לפני המחנה לקיום "לשכנו תדרשו ובאת שמה". ובד בבד גם אין צער גדול מזה, לראות מבעד לחלון היכן היה הכהן הגדול ומה קורה שם לאסוננו כיום. במקום "הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו" - "הלא למראה עין דאבה נפשנו", ואינה דומה שמיעה לראייה. ה. גלד שהתרפא ועומד ליפול מאליו צריך להסיר, אבל כאשר יש בזה טרחה רבה, ובדרך כלל הגלד הזה כלל לא מעסיק אותך ואין לך עניין להסירו חוץ מהנושא ההלכתי, הרי זה בגדר "מיעוט שאינו מקפיד". לכן אפשר להסתפק בשטיפה טובה במים חמים, שתרכך את הגלדים שניתנים לריכוך, ולהתעלם מהשאר (עיין 'אוצרות הטהרה' עמ' תצט-תקא).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il