שלום, שלחתי שאלת המשך ואני לא רואה אותה בשאלות. אולי לא לחצתי פעם נוספת. כתבתי שם הודאה על המענה ושקבלת האומה היתה במעמד הר סיני, לא? שעל זה השאלה. למה ר יוסי הגלילי לא ידע דבר שאי אפשר היה לא לדעת? למה התחילו לפסוק שוב ושוב, אפילו היום מחדשים פסקים. זה לא אומה זה כבר אומות עם הרבה פוסקים והמצאות כמו שש שעות אחרי בשר וכו. על סמך המקרא והתלמוד זה המצאה. ועל סמך הגיון זה שטות. לפתית בפסח שזה אפילו לא הגרעין עצמו אלא משהו מעובד שלא קשור לחמץ בשום אופן. כמעט אסרו תפוח אדמה. על כן נשאלת השאלה, לאן נעלמה הלכה למשה מסיני? התלמוד מלא בשאלות והכרעות לפי פסוקים אפילו במצוות יום יומיות כמו תפילין בחול המועד, שבת וכו שלא יכלו לשכוח. היה להם אבא, סבא, הם לא ידעו מתי מניחים תפילין?

שלום לך, ישנם מחלוקות במשנה ובתלמוד שהם ביטוי למסורות שונות שהיו בעם ישראל. וכל עוד עם ישראל ישב בארצו, היה מקום לכך שכל אחד יעשה לפי מנהג מקומו. אולם עם היציאה לגלות, וחורבן הממלכה הישראלית, החל המפעל של איחוד ההלכה, כדי שלא תעשה תורה אחת שתי תורות. והובאו דעות שונות כיצד יש להכריע את ההלכה. לכן נראה כאילו התנאים חולקים בדבר מובן וברור מאליו, אבל בעצם באותו דבר יתכן והיו מנהגים שונים, שקדמו למחלוקות המובאת במשנה או בגמרא. ביחס לפסיקה המאוחרת: כמובן שלא ניתן לפסוק את ההלכות בעתידיות, מכיוון ששום פוסק לא יכול לצפות את כל המצבים שיתחדשו במשך הדורות, ולכן חכמי כל דור, התמודדו מחדש עם האתגר של התאמת ההלכה לדברים שהתחדשו בדורם, וכך נוצרו מנהגים חדשים ופרשנויות חדשות להלכות ישנות, וכשהם התקבלו בעם ישראל, הם הפכו להיות מנהג מחייב. בברכה אוריאל