לכבוד הרב שליט"א, שלום. אם אני צריך לצאת מהמנין במוקדם, האם מותר/ראוי לעשות נפילת אפים ולהגיד תחנון בעוד שהציבור לא גמרו תפילת העמידה וממתינים לחזן להתחיל תפילת הש"ץ. או שלא ראוי לעשות נפילת אפים בעוד שהציבור לא הגיע שם ועדיין אחוזים בתפילה ובחזרת הש"ץ. (מובן מאיליו כי זה לא מקרה של "לכתחילה," וצריך לתכנן מראש להתפלל במנין מוקדם באופן שאי"צ לצאת. רק שלפעמים זה א"א...) תודה רבה

לשואל, שלום וברכה וחנוכה שמח, וסליחה על עיכוב תשובתי. מצאתי התייחסות לשאלה זו בספר 'עבודת אפרים' (ח"א עמ' עו-פב). הוא מביא דעות של חכמים מאוחרים שמותר לומר נפילת אפיים לפני חזרת הש"ץ, ואף יש שנהגו כך כדי להסמיך את נפילת אפיים לתפילת הלחש שלהם (עי"ש עמ' עט, פא-פב). אולם לדעתו אין לעשות כך, מכמה טעמים. העיקרי שבהם הוא דברי הרמ"ק בסידורו 'תפילה למשה' (סימן יח), המבאר ע"פ הזוה"ק (ויקהל דף רב ע"ב) שיש עניין מיוחד שנפילת אפיים תהיה אחרי ברכת כהנים דווקא, ולכן לא טוב עושים אלה הנופלים על פניהם מיד בסיום תפילת הלחש. נראה לענ"ד שיש גם טעם לפגם בנפילת אפיים לעיני אחרים בטרם זמנה, ולהראות לכולם כבר בשלב זה שאתה ממהר ועומד לצאת. נדמה לי שזה עלול ליצור זילות של התפילה, כאשר חלק מהציבור מראה שהוא מתכונן לצאת (כמובן אם הציבור גדול מאוד ורק יחיד עושה זאת זה נראה יותר כבעיה פרטית שלו ולא משפיע על האווירה הכללית, אבל בציבור קטן יותר אני חושב שזה עלול להשפיע לא טוב). עדיף במקרה כזה לומר לפני חזרת הש"ץ את הקטעים שאחרי "ובא לציון": שיר של יום, פיטום הקטורת, עלינו לשבח, ולומר עם הציבור את התחנון ו"אשרי" "ובא לציון". מבחינת סדרי העדיפות בתפילה, מה שאחרי "קדיש תתקבל" אינו באותה דרגה (ראה רמב"ם הל' תפילה פ"ט הל' ו, ח, ט, שקדיש תתקבל הוא סיום התפילה ואחריו הציבור מתפזר. וב'סדר תפילות כל השנה' כתב ש"נהגו מקצת העם" לומר שיר של יום ו"אין כאלוקינו"). ועוד, שכאשר אינך נופל על פניך זה לא נראה כמתכונן לצאת אלא כמי שמנצל את הזמן הפנוי עד חזרת הש"ץ לתפילה נוספת, ורק אחרי קדיש תתקבל אתה יוצא.