שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • המקדש והקרבנות

האם יהיו בתי כנסת ואיך תראה התפילה בזמן בית המקדש השלישי?

undefined

הרב פרופ' נריה גוטל

ה טבת תשפ"ג
שאלה
האם יהיו בתי כנסת בזמן בית המקדש השלישי? אם בתי הכנסת התחילו בשלהי או לאחר חורבן בית ראשון, למה שיהיה צורך בבתי כנסת בשלישי? ומהם המקורות לכך שיישארו בתי כנסת? האם המתכונת של התפילה תשתנה (למשל ברכות שונות ב-18)?
תשובה
נקדים ונאמר שביחס לרוב מה שקשור להלכות עתידיות, איננו יודעים לומר דבר החלטי, מה גם שסמכות הסנהדרין העתידית תאפשר להם עריכת תקנות ושינויים מרחיקי-לכת. עם זאת, על סמך לא מעט מקורות ועקרונות, ניתן להצביע על מיתווה מתקבל על הדעת. מחד גיסא חלוקים 'ראשונים' – רמב"ם ורמב"ן (ספר המצוות, מ"ע ה, ובהשגות) – בשאלת עצם קיומה של חובת תפילה יומית מן התורה, שלרמב"ם חובה זו קיימת בעוד שלרמב"ן היא אינה קיימת אלא רק בעת צרה. מאידך גיסא, לדעת הכל, מן התורה אין מדובר בתפילה ציבורית, במניין ובבית כנסת, אלא בתפילת יחיד ולא בנוסח קבוע. לצד זה, קיימת חובת אמירת קריאת שמע, שהיא בוודאי מן התורה ומוטלת על כל אדם בישראל, פעמיים בכל יום. עזרא הסופר ואנשי כנסת הגדולה הם שקבעו סדרי תפילה – שלוש תפילות ביום (כולל ערבית, שתחילתה רשות וסופה חובה), כמו גם נוסחי תפילה (ברכות לג ע"א). תפילה זו היא 'תפילת העמידה' שלנו, שלימים עוד הוסיפו עליה מזמורים וברכות וכו', לפניה ולאחריה. הרמב"ם (הלכות תפילה, א) מבהיר שבעוד שהקדמונים ניסחו איש איש תפילתו בלשונו שלו ולפי צרכים אישיים, הרי שירידת הדורות, שיבושי הלשונות, הגלויות והפורענויות שעבר עם ישראל, הם שהביאו את החכמים לקיבוע נוסח תפילה אחיד לכל. כך גם לגבי התכנסות במניין, ותפילה בבתי כנסת ציבוריים. חז"ל הם שהדגישו את המעלה הגדולה של תפילה בדרך זו, שמביאה בעקבותיה גם אמירת "דבר שבקדושה" – קדיש, קדושה, קריאה בספר תורה ועוד, שאינם נאמרים אלא בעשרה. כינון מקדש שלישי במהרה בימינו, השבת סנהדרין, מינוי מלך בישראל וכו', בוודאי יביאו בעקבותיהם לשינויים מסויימים בנוסח התפילה. וכי מה מקום יש לאמירת "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" כאשר מקדש בתפארתו לנגד עינינו? וכי יש טעם בתחינת "השיבה שופטנו כבראשונה", אחר שכבר שבו? וכך גם "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" אין טעם לומר בלשון זו, אם "צמח דוד" כבר צמח; ועוד על דרך זו. עם זאת, מאוד לא סביר להניח שתתבטל חובת התפילה שלוש פעמים ביום (ולו רק מדרבנן), כמו גם שלא סביר שתושתק הדגשת מעלת ההתכנסות במניין לאמירת "דברים שבקדושה". צריך לזכור שביחס לרוב-ככל ישראל, וביחס לרוב-ככל ימות השנה, העם בכללו אינו מגיע למקדש. רק בשלושת הרגלים קיימת חובת עלייה לרגל, וגם זה לא לכל ימות הרגל. ביתר ימות השנה, אנשים מגיעים למקדש לעתים מזומנות, מי יותר ומי פחות, איש ואישה בהתאם לקרבנות האישיים (יולדת ומצורע, תודה וחטאת וכו'), ואף לשם תפילה במעלה ייחודית (רמב"ם, ספר המצוות, ה). לא בכדי שילב הרמב"ם את הלכות התפילה עצמן בספרו 'משנה תורה', חיבור שמשקף את ההלכות הקבועות, הנצחיות. לעומת זאת, את "סדר התפילה" ונוסחה, הרמב"ם הפריד, ואותו פתח במילים: "נהגו העם". הפרדה זו מושכלת, שכן כאמור – החובה תישמר ואולם הנוסח ישתנה. את דברי חז"ל, שהתפילות בטלות לעתיד לבוא לבד מהודאה שאינה בטילה (ויקרא רבה ט, ז), כנראה צריך לפרש בדרכו של הרד"ק (תהלים ק, ד): "כי התפלות בטלות, שלא יצטרכו לשאול צורכי העולם הזה, כי בטובה גדולה יהיו כל הימים, ואין להם אלא שבח והודאה לא-ל, וכן לא יהיו חוטאים שיצטרכו לקרבן חטאת ואשם". הווי אומר: הטוב העולמי והאישי עתיד להיות כזה שמייתר תחינות על רפואה, כלכלה, גשמים וכדו', ואף קרבנות על חטאים ופשעים ועוונות וכו'. לא כן "שבח והודאה לא-ל", שאלה בוודאי ימשיכו, וביתר-שאת. סוף דבר: יש להניח שחז"ל-העתידיים יורו שלא להסיג אחור את שכבר התקבע, מה גם ש"גדולה תפילה יותר מן הקרבנות" (ברכות לב ע"ב). בהתאם, יש להניח שלעתיד לבוא תוצב קומה חדשה על גבי קומה ישנה: על גבי חובות התפילות שהתקבעו – שלוש תפילות ביום, בבית כנסת ובמניין – ועם שינויי הנוסח שמתחייבים, תוצב מחדש הקומה הקדומה של הגעה סדורה למקדש, קרבנות וכו'. מזה ומזה לא נניח ידינו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il