האם מותר לקחת חפצים מהמכולות שנסחפו לחופי אשקלון?

בס"ד כדי לענות על שאלה זו יש להבין את המציאות, מהדיווחים בתקשורת אני לא מצליח להבין את המציאות מספיק, לכן נענה תשובה כללית. במסכת בבא מציעא (כא:) מובאים שלושה מקרים הדומים למציאות שלנו: א. אם חפץ נפל לזוטו של ים, הרי הוא הפקר ומותר לכל אדם לקחת גם אם עדיין לא נודע הדבר לבעלים ולא התייאשו. ואפילו אם הבעלים רודפים להציל את ממונם, מותר למוצא לקחת את המציאה לעצמו. בהמשך ב. הגמרא (כב:)הביאה ברייתא: "שטף נהר קוריו עציו ואבניו ונתנו בתוך שדה חבירו - הרי אלו שלו, מפני שנתיאשו הבעלים". גמקשה הגמ' בלשון הברייתא משמע שרק אם התייאשו הבעלים בפועל מותר לקחת ולכאורה סותר את הדין שהבאנו קודם שבזוטו של ים מותר לקחת גם אם הבעלים לא התייאשו? מתרצת הגמ': "הכא במאי עסקינן כשיכול להציל". ג. בהמשך מחלקת הגמ' במקרה שיכול להציל בדוחק אם הבעלים רודפים אחרי האבידה סימן שלא התייאשו ואם לא רודפים סימן שהתייאשו. ע"פ סוגייא זו יש לדון לאיזה מקרה הסוגייא שלנו דומה, 1. נראה שסחורה שהתפזרה בים דינה כמו המקרה הראשון, והרי היא הפקר. מעיקר הדין היה מותר לכל אדם לזכות בשלל, גם אם היו הבעלים רודפים ומנסים להציל. אך ברמ"א (שו"ע חו"מ רנט, ז) מובאים שני סיוגים לדין זה א: "מכל מקום טוב וישר להחזיר". ב: "אע"ג דמדינא אין חייבין להחזיר באבידות אלו, אם גזר המלך או ב"ד חייב להחזיר מכח דינא דמלכותא או הפקר ב"ד הפקר. ולכן פסקו ז"ל בספינה שטבעה בים, שגזר המושל גם הקהלות שכל מי שקונה מן הגוי שהוציאו מן האבידה ההיא שיחזיר לבעליו, שצריכין להשיב...". ונראה שבמקרה זה שלא ראו את הבעלים רודפים אחרי האבידות שהתפזרו בחוף אין חיוב להחזיר בכל אופן. 2. המכולות שצפו בים, דינם כמו המקרה השני שניתן להציל על יד טורח - ואם הבעלים רודפים אחריהם בין אם בעצמם, בין אם שלחו את משמר החופים אסור לקחת. עוד נקודה שיש לדון בה היא האם מותר לקחת את השלל משום שזו אבידת נכרי? א. יש לברר מי מפסיד מאיבוד הסחורה. ב. גם אם המפסיד הינו גוי נראה שאם הבעלים מרדפים אחרי האבידה אסור לקחת לכל הדעות משום חילול ה' הגדול שיש בזה, ואיסור חילול ה' הוא חמור מאוד. וכך פסק השולחן ערוך חו"מ רסו סעיף א: "ובמקום שיש חילול השם, אבידתו אסורה וחייב להחזירה". בברכה,