שאל את הרב

  • הלכה
  • שאלות כלליות

לשאול משהו בהלכה כשהידיים לא נקיות, או כשבשירותים

undefined

הרב דניאל קירש

ד שבט תשפ"ג
שאלה
שלום, האם לענות למישהו על שאלה הלכתית נחשב דבר שבקדושה שמצריך מהשואל והעונה ידיים נקיות? וכן, האם זה מצריך הימצאות רק במקום שמותר לדבר בו דברים שבקדושה (לא בשירותים / באמצע להתלבש / במקום עם ריח רע)? אני מתכוונת לשאלות הלכתיות נפוצות שיוצא לשאול הרבה בבית ולא כ"כ שמים לב האם מותר לומר אותן בכלל. לדוגמה: אני בשירותים, מותר לי ליטול כאן ידיים? או: השמפו כאן לא שלי, מותר לי להשתמש בו? וגם שאלות יותר מפורטות או שמצריכות תשובה מפורטת. תודה מראש
תשובה
שלום רב, יש הבדל בין אדם שנמצא בשירותים לבין מצב שהאדם נמצא במקום נקי אלא שידיו לא נקיות. מי שידיו לא נקיות כגון שנגע במקומות המכוסים, והוא צריך ליטול ידיו מותר לו להרהר בדברי תורה ולכן מותר לו לשאול שאלות הלכתיות ולהשיב בלי לפרט את הנימוק ההלכתי. למשל ניתן לשאול: "האם אני יכול להשתמש בסבון?" או להשיב: "אין משתמשים". אדם שנמצא בשירותים לא רק שאסור לו לדבר בדברי תורה אלא אסור לו אף להרהר (לחשוב) בדברי תורה. לכן אסור לשאול בשירותים שאלות הלכתיות או להשיב עליהם אפילו ללא נימוק. רק במקרה שיש צורך להפריש אדם מאיסור מותר להפרישו מאיסור אפילו בשירותים (ראה שולחן ערוך סימן פה, סעיף ב, ומ"ב שם). מקורות והרחבה: נראה ששאלה בדבר הלכה אף היא נחשבת כדברי תורה ואסורה בשירותים (ולכן נראה שיש לגנוז דף עם שאלות בדברי תורה כמו שמצוי בבית ספר, (אלא שאולי יש להקל בדף מבית הספר מסיבות אחרות ואכמ"ל). וכן משמע מלשון הפסקי תשובות (פה, ב) ע"ש. הרחבה עיונית בעניין ההיתר להפריש מאיסור בשירותים: לגבי ההיתר להפריש מאיסור בשירותים או במרחץ יש לשאול איך התירו לעבור על איסור ולדבר דברי תורה בבית הכסא על מנת להפריש את חברו מאיסור? מצינו כמה דרכים ליישב שאלה זאת: 1. הפרשה מאיסור אינה נחשבת לימוד תורה (קרית ספר, קריאת שמע, פ"ג). בספר עמק ברכה (בענין מחניך קדוש אות ב, עמ' יט) דחה דרך זאת (הוא לא הזכיר את הקרית ספר) שהרי כתב בספר חסידים ודבריו הובאו במגן אברהם ובמ"ב (סי' פה, ס"ק יג) שאם נכנס בליבו של אדם הרהור עבירה מותר לו להרהר שם בדברי תורה מפני שזהו כמו להפרישו מאיסור, שהתורה מצלת מהרהורים רעים. כתב בעמק ברכה שזה ודאי נחשב לימוד תורה ובכל זאת מותר. עכ"ד. לענ"ד ניתן ליישב שגם הרהור בדברי תורה על מנת להפריש את עצמו מאיסור הרהורי עבירה אינו נחשב לימוד תורה. ודוחק קצת. 2. הפרשה מאיסור נחשב לימוד תורה אלא שלצורך הפרשה מאיסור מותר לעבור על 'והיה מחניך קדוש' (עמק ברכה שם). הקושי על דרך זו היא - איך התירו לעבור על איסור תורה להפריש חבירו מאיסור דרבנן. לא מצינו שהתירו חז"ל אלא לעבור על איסור קל להציל מאיסור חמור (נשמת אדם ח"א, כלל ג, סע' ח). 3. חז"ל אכן לא התירו אלא לומר בלשון שאינו נחשב דברי תורה כגון 'אין עושין זה' ואסור לומר 'אסור לעשות כך' (נשמת אדם שם). הקושי בכך שדברי הנשמת אדם לא מסתדרים עם דברי הר"ן שהתיר לומר בפירוש "אסור לעשות כך וכך". וכן מבואר בדברי הפוסקים. (ביאור הלכה, פה ד"ה ואם נזדמן'). 4. נראה לענ"ד שאף על פי שהפרשה מאיסור נחשב לימוד תורה, אין זה נחשב ביזיון לדברי תורה ואינו עובר על איסור 'והיה מחניך קדוש' מכיון שיש בכך הכרח לצורך מצוה. [כעין זה כתב הגרי"ש אלישיב (הערות על שבת מ: אות כג) לגבי ההיתר לאדם גדול ששקוע כולו בתורה להרהר בדברי תורה בבית הכסא, ולחלק מהפוסקים אף מותר לו לדבר דברי תורה ע"ש]. כל טוב!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il