התפלחות לאירוע תרבות מבלי לשלם - גזל?

שלום, יש לי חבר דתי אדוק שלפעמים נוהג ״להתפלח״ לאירועי תרבות מבלי לשלם. יש לו יכולות פנטסטיות וערמומיות להתגנבות וכל הופעה או אירוע שהוא רוצה ללכת הוא ימצא את דרכו פנימה. טענתי שזה גזל. טענתו הייתה שממילא ההופעה מתקיימת איתו או בלעדיו, והוא לא לוקח חפץ, רק נהנה מההופעה. האם זה נכון? האם ישנה הלכה אחרת שפספסנו שהוא עובר עליה?

שלום וברכה, חברך הגדיר מציאות זאת ל'זה נהנה וזה לא חסר'. עיין בדברי הרמ"א בסימן רסד, ד - שכתב לגבי אדם ששיחד את הממונה כדי להציל עצמו וחברו, שאם עשה את הפעולה על דעת שניהם - חייב החבר להשתתף עמו. ואף כאן בעלי ההופעה הוציאו הוצאות אלו כדי ליהנות את מי שישלם על כך, ולכן נידון זה מוגדר כזה נהנה וזה חסר. וכן הרחיב הרב ברוך פז https://www.yeshiva.org.il/Psakim/File/219 בפסק דין ע"פ עיקרון זה, וז"ל: "וזה דומה למש"כ בסמ"ע רסד, יט: "...ועוד נראה דאפילו אם ידוע שלא היה לו עסק אחר לעת עתה לעסוק בו וה"ה לבעל מעבורת שלא היה לעת עתה מי להעבירו מ"מ צריך ליתן לו שכרו כאחר כיון דכל השנה שבא אחד ומבקש ממנו להעבירו או לעשות לו בכליו מלאכה כזו או קלה או כבידה ממנו שדרכה ליתן עליה שכר אינו מן הדין שיהא זה עדיף משום צורך הצלת ממונו או גופו מ"ה צריך עכ"פ ליתן לו שכר כאינש דעלמא"...זאת אומרת כאשר פרנסתו של האיש הוא בדבר מסוים אע"פ שעל פי הדין היה צריך לבצע המעשה בחינם כגון, בנידון שם שבא להציל מי שבורח מבית האסורים עי"ז שמעבירו הנהר, ואע"פ שאין לו שום הפסד מכך שמעבירו, מ"מ הואיל ופרנסתו בכך לא צריך לעשות בחינם, שהרי כל ענינו "לנצל" הצורך של אנשים לעבור הנהר, לגבות כסף לפרנסתו ואם כן מה לי צורך של פיקוח נפש או צורך אחר....". גם אם החבר היה צודק בהגדרתו מצב זה כזה נהנה וזה לא חסר, כתבו התוספות (ב"ק כ: ד"ה הא) שדין זה נהנה וזה לא חסר שפטור מלשלם, הוא רק בדיעבד, שאם נהנה ולא החסיר - פטור מלשלם אבל לכתחילה יכולים הבעלים למנוע מן הנהנה מלהיכנס וליהנות. וכן כתבו עוד כמה ראשונים. וכן כתב הנימוקי יוסף (ב"ב ט. בדפי הרי"ף, דיבור ראשון) בשם הרא"ה: "אבל להשתמש בשלו - כלל לא אמרו (כופים על מידת סדום), שאם אי אתה אומר כן - אין לך אדם שלא יכוף את חברו על כרחו". המרדכי סייג כלל זה וכתב שלא כופים לכתחילה לאפשר שימוש בדבר שיש אפשרות להרוויח ממנו, אבל במקרה בו אין אפשרות להרוויח כגון בית מט ליפול שלא ניתן להשכירו - כופים על מידת סדום כל עוד שאין שום חיסרון. וכן פסק הרמ"א (שו"ע חו"מ שסג סעיף ו). הפתחי תשובה מביא אחרונים שחולקים על סיוג זה ואוסרים בכל מקרה להשתמש בלא רשות גם במקום שזה נהנה וזה אינו חסר. עוד חילוק נמצא בהלכה זו, רבנו ירוחם (נתיב יב ח"א) כתב בשם רבנו יונה: שזה נהנה וזה לא חסר - פטור מלשלם, רק כאשר הבעלים לא מחו במי שנכנס, אבל כאשר הבעלים אמרו שהם לא מרשים חל איסור ליהנות, ואם נהנה - חייב לשלם על הנאתו. וכן פסק השולחן ערוך שסג, ו. וז"ל: "הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, שאמר לו: צא, ולא יצא, חייב ליתן לו כל שכרו...". במצב זה, של מופע בו מעמידים אחראי לגבות תשלום ומנסים למנוע שלא יכנסו ללא תשלום דינו כמי שמחה שלא להכנס ללא תשלום. למעשה יש לחלק בין מקרה המוגדר כזה נהנה וזה אינו חסר בו אף שאסור לכתחילה להשתמש אך אם השתמש פטור מלשלם. לבין מצב אינו שמוגדר כך בו חייב לשלם. לכן מי שנכנס להופעה ללא תשלום חייב לשלם על כך. בברכה,