שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • שאלות כלליות

האם מותר לרקוד בשבת?

undefined

הרב דניאל קירש

כ"ד אייר תשפ"ג
שאלה
מהו גדר האיסור לריקוד בשבת? האם ריקוד נחשב גם "הליכה במעגל"? מדוע יש שמקילים בזה לגמרי?
תשובה
שלום וברכה, הליכה במעגל אינו בכלל האיסור לרקוד בשבת. מה שאסרו חז"ל הוא לפזז ולקפץ או לעשות תנועות ריקוד מיוחדות [שולחן שלמה (תקכד ס"ק ג), חזון עובדיה (ח"ה, עמ' רסט)]. כפי שציינת יש מקילים לגמרי מכמה טעמים. הטעם העיקרי הוא שיש מקום לומר שלא גזרו חז"ל איסור בריקודים של מצוה לשבח והודיה להקב"ה לשמחת יום טוב וכבוד השבת כפי שלא גזרו חז"ל בשמחת תורה (מנחת אשר ח"ג, כד). המיקל יש לו על מה לסמוך. אולם העיקר להלכה שאין לרקוד בשבת. מותר רק בשמחת תורה (מ"ב שלט, ס"ק ח). וכן בחג השבועות (הליכות שלמה שבועות יב, יד). מקורות והרחבה: לגבי גדר ריקוד שאסרו חז"ל: ראה בשולחן שלמה (שם) שכתב בשם הגרש"ז: "מה שנוהגים היום לרקוד בסיום שמחה בשבת ויום טוב, כגון המעגל שעושים בסיום סעודת שבע ברכות, אין בה דין רקידה האסורה בשבת ויום טוב, דמה שכיוונו חז"ל לאסור הוא כעין אומנות של רקידה אבל מה שנוהגים היום לעשות היא הליכה בעלמא אלא שהליכה זו היא במעגל – פרט לאם יעשה אדם תנועות ריקוד מיוחדות שבכהאי גונא יש מקום לאסור בשבת ויום טוב...". ובהליכות שלמה (תפילה פרק יח, אות כב) מובא שדעת הגרש"ז שרק המפזז ומקפץ ברקידתו יש מקום לאסור". בחזון עובדיה (ח"ה, עמ' רסט) למד מרבינו חננאל ביצה (לו:) שאין איסור אלא כאשר עוקר רגל אחת ומניח אחת. וכתב: "ולפי זה מה שיש הולכים במחול (היינו במעגל) אין זה בכלל ריקוד האסור, כיון שאינם עוקרים רגליהם אלא הליכה רגילה, ונענוע בגופם בעת הליכתם אין בו איסור". בשו"ת קול אליהו לגר"מ אליהו (פרק טו, סע' טו), כתב: "אם לא רוקדים בשינוי – אסור. אמנם אם הולכים לאט לאט וכל השבוע לא הולכים כך – מותר. עכ"ד. משמע מהקול אליהו שהליכה במעגל נחשבת ריקוד האסור, אלא שאם רוקדים לאט יש להתיר מצד שזה שינוי, כפי שהתיר השו"ע (שלט, ג) למחות כפים בשינוי. הנוהגים להקל לגמרי: כמה טעמים נאמרו להקל לגמרי בריקוד: א. כתבו התוספות (ביצה ל.) שבימינו אין חשש שיבואו לתקן כלי שיר, שאין אנו בקיאין לעשות כלי שיר. דבריו הובאו ברמ"א (שלט, ג). הפוסקים הקשו על דברי התוספות, שיש כלל שאף שבטל הטעם לא בטלה התקנה. ראה למשל ערוך השולחן (שלט, ח). הפוסקים יישבו את דברי התוספות בכמה אופנים. ראה למשל אגרות משה (או"ח ב, סי' ק), ומנחת אשר (שם). ב. כתב ערוך השולחן (שם, ס"ט): "לעניות דעתי נראה טעם פשוט: דסיפוק וריקוד שלנו לא נאסרה מעולם, דבזמן חז"ל היה זה בעת שמזמרים בכלי שיר, והיו מטפחים ומספקים ומרקדין על פי סדר השיר, וכן משמע בירושלמי. אבל עכשיו אין זה כלל בעת שמזמרים בכלי שיר, אלא בעת ששוררים בפה שירי שמחה, מטפחים כף אל כף טיפוח בעלמא ולא על פי סדרי השיר." עכ"ד. ראה במנחת אשר (שם) שאף שדבריו מתיישבים על הלב מסתימת הפוסקים לא נראה כך. ג. יש שכתבו שמבחינה עקרונית אין לחלק בין שמחת תורה שהתירו הפוסקים על פי תשובת הגאונים, לבין שאר שמחה של מצוה. במיוחד כתבו כן כמה מהפוסקים החסידים לבאר את מנהג החסידים שנהגו להקל בזה [ראה מנחת אלעזר (ח"א כט), אשל אברהם בוטשאטש (סי' שלט), דבר יהושע (ח"ב מב), מנחת אשר (שם)]. החזון עובדיה (שם) לא קיבל סברא זאת ע"ש. ראה בספר מועדי הראי"ה (עמ' 124) שמרן הראי"ה קוק היה אומר דברי עידוד לרוקדים בהקפות בשמחה לכבוד התורה, והיה רגיל להזכיר פירושו של הנצי"ב ז"ל על הפסוק "תחוג לה' אלקיך" (דברים טז, טו), דבכלל לשון תחוג משמע שמחה הבאה בריקודים ומחולות ע"ש. כל טוב!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il