בתקופת מלוכתו של דוד המלך לאחר שסיים את כל המלחמות, היתה תקופת בצורת קשה שנמשכה שלוש שנים. דוד שאל בה’ (כנראה ע"י אורים ותומים) לסיבת הבצורת ונענה בכך שהסיבה נעוצה בגלל המלך שאול שהרג את כהני נוב בגלל שחשב שהם משתפים פעולה מאחורי גבו עם דוד (אם כי צדק). דוד לא התווכח עם הגבעונים לרגע כאשר שאל אותם מה הוא יוכל לעשות למענם ובמה יוכל לכפר כאשר דרשו שבעה מצאצאי בית שאול לתלות אותם כדי לכפר על עוון הפרת השבועה שנשבעו בני ישראל בשם ה’ בימי יהושע. וכך היה. דוד המלך "בחר" את האנשים על לפי שיקולו האישי, ונפלו בגורל האכזרי הזה שני בנים של רצפה בת איה וחמשת בניה של מיכל (או מירב) בת שאול. באיזו זכות לקח דוד בנים שלנו ונתן אותם ככפרות בידי בני אדם, זה לא נשמע שותפות לרצח והפרה של אחד מעשרת הדברות, דוד המלך לא היה מספיק חכם ובעל השפעה שיכל למצוא דרך אחרת מבלי להרוג מבני ישראל, ועוד שהסכים איתם שלא יקברו אותם כמו כל יהודי?

פרשה זו היא פרשה מאד קשה. גם לאחר שנסביר אותה עדיין קשה לנו להבין אותה טוב. לפי דברי חז"ל לא מדובר שסתם דוד בחר את צאצאי שאול המלך. הטענה של הגבעונים היתה על כך ששאול ומשפחתו [יש מחלוקת בפרשנים האם היה זה שאול או עוד לפני שאול], שהיו באזור גדעון הרגו רבים מן הגבעונים. סיבת הריגתם גם היא לא ברורה. אולם נראה ששאול חשב שהשבועה שנשבעו להם בימי יהושע אינה תקיפה משום שהושגה במרמה. כחלק מן הפעולות של שאול לטהר את הארץ משרידי הכנענים ראו צורך להרוג את הגבעונים. החשבון של הגבעונים היה עם משפחת שאול. ברגע שעלה שאול להיות מלך הם הרגישו שזכויותיהם כפרטים וכגרים בישראל אינם מכובדים. יש כאן גם חשבון של מעין גאולת דם על כך שהרגו את הוריהם. אולם יש גם שאלה כללית של חילול ה' - הפרת שבועה כללית שנשבעו ישראל לגבעונים - היחס לגרים שמתגיירים אל תוך עם ישראל. ודאי שדוד ניסה בכל כוחו להניע את הגבעונים מלבקש את גאולת הדם בפועל. הוא ניסה לפייס את הגבעונים בכסף וכדו'. אולם הם לא התפייסו. דוד מעצמו לא היה עושה את מה שעשה אולם לאחר שמשמים הסכימו עם תביעת הגבעונים והיתה בצורת גדולה בצורת שאיימה על הקיום של כל עם ישראל הבין דוד שהוא חייב להסיר בצורה ברורה את חרפת הריגת הגבעונים מעם ישראל. לכן נענה דוד לרצונם של הגבעונים. חז"ל מותחים ביקורת על כך שלגבעונים לא היה את הכוח לסלוח. אולם עבירות שבן אדם לחבירו אין הקב"ה יכול לסלוח ללא פיוס שיהיה בן בני האדם. כך שלא יכלו לכפר על העוון ללא פיוס הגבעונים בהוקעת המפירים את השבועה. דוד השאיר את הגופות של ההרוגים כתלויים עד שיראה שהקב"ה התפייס עם עם ישראל. ברגע הראשון שירדו גשמים כאות משמים שהקב"ה באמת התפייס עם עם ישראל, דוד הוריד אותם וקבר אותם כדת וכדין. חז"ל אומרים שבכל אותם שבעה חודשים שהיו תלויים היו כולם תמהים מדוע הם לא נקברים. ואז היו אומרים משום שבני מלכים לא התייחסו כראוי לגרים גרורים. ענין זה גרם לקידוש ה' גדול בעיני ישראל ובעיני הגויים שמסביב.