מדוע יש פרשות פתוחות וסגורות, מה ההבדל בין פרשה פתוחה לפרשה סגורה, יש גם איזשהו הבדל רעיוני?

התשובה נמצאת בספר התודעה, פרק ל: "שש מאות ששים ותשע הפרשיות שבתורה, שאמרנו למעלה, לא כולן נקראו בשם אחד, אלא מקצתן נקראות 'פתוחות', ומקצתן - 'סתומות': רוַח של תשע אותיות שיש להשאיר בין פרשה לפרשה, שוה בזו כמו בזו, ומה בין פרשה פתוחה לפרשה סתומה?, בדבר זה יש מחלוקת בין הפוסקים, וכדי לצאת ידי כל הדעות, אנו נוהגים להבדיל בין פתוחה וסתומה בדרך זו - שהרוַח שנִּתן לפרשה פתוחה (תשע אותיות, כנ"ל), הוא בסוף השורה הקודמת, והפרשה החדשה מתחלת בראש השורה הבאה; לפיכך היא נקראת 'פתוחה', כלומר, פרשה שפותחין בה שורה חדשה, אבל הרוַח שנִּתן קודם התחלת פרשה סתומה, הוא באמצע השורה, ולאחר הרוח וקודם שגמר השורה, מתחיל מיד בפרשה שלאחריה, ולפיכך היא נקראת 'סתומה' (שסותמת את השורה)". "בחומשים המודפסים, רגילים לסמן התחלת פרשה פתוחה באות פ, וכשהיא בראש הסדרה, כגון נח, לך, וירא, חיי - שלש אותיות פ פ פ (פ - פתוחה), והתחלת פרשה סתומה מסמנים באות ס, ובראש הסדרה, כגון בסדר ויצא מספר בראשית, ובסדר ויגש - שלש אותיות ס ס ס. ולא מפני שיש הבדל בכתיבת הספר בין פרשה שהיא באמצע הסדרה לפרשה שהיא בראש הסדרה, אלא מפני סימן הֶכר בחומש המודפס בלבד, לומר שכאן מתחילה סדרה חדשה. ואילו בספר תורה גופא אין שום סימן הֶכר אחר בין פרשה לפרשה, אלא זה שנאמר למעלה, ברוָחים באמצע השורה או בסוף השורה, באמצע סדרה כמו בראשה". "אין בידינו מקורות ראשונים מוסמכים שיבארו לנו מה הוא ההבדל המהותי שבין פרשה פתוחה לסתומה, ואיזו משתיהן נחשבת הפסקה גדולה מחברתה, או אם שתיהן שוות לענין ההפסקות, אבל אם נבוא לדון מתוך קריאת השם, שזו נקראת 'פתוחה', וזו - 'סתומה'; מצורת הכתיבה, שזו פותחת שיטה חדשה, וזו אינה פותחת, ומתוך מה שרואים שכל חמשה החומשים והרוב הגדול של הסדרות והרוב מכל ענין חדש שבתורה - כולם מתחילים בפרשה פתוחה, מזה נִתן אולי לשער שההפסק לפרשה פתוחה הוא הפסק שלם, ואילו ההפסק לפרשה סתומה אינו שלם כל כך. והשערה זו אם נכונה היא, יכולים להבין בה עוד הרבה ענינים בטעם החלוקה של התורה לפרשיות אלה או אלה". הרב אברהם פרל.