בשבועות והחודשים האחרונים משפטו והאירועים סביב נשיא המדינה לשעבר משה קצב נשמעו והגיעו לכל אוזן כמעט במדינת ישראל, וגם בחוץ לארץ. אבקש מהרב לפרוס את דין התורה בנידון, ולמעשה מה היה שונה אם הנושא היה נידון בפני בית דין לאחר ביאת המשיח, ומה השיקולים הנוספים אז. 1. איך היתה צריכה להיות התייחסות התקשורת (בהתחשב בדיני לשון הרע) - האם היתה רשות או חובה לפרסם משהו מהדברים? 2. לאור העובדה שהמתלוננות הן נשים האם היתה מתקבלת תלונה כלשהיא בפני בית הדין, והלא נשים פסולות לעדות? 3. האם אפשרית עסקת טיעון בפני בית הדין, כאשר אין אפשרות להוכיח תלונה מסויימת, ומקלים בדין על מנת שבעל הדין יודה? 4. במקרה שבית הדין יחליט לזכות את בעל הדין, מחוסר ראיות האם יש לבית הדין כלים להרחיק דברים כגון אלה ולהכריזם קבל עם ועדה כתועבה?

1. פרסום שמו של חשוד הוא חמור תמיד. רוב החשודים יוצאים זכאים, לשם מה אפוא לפרסם את שמם? אם יש חשש רציני למעשה עוול כגון הפללת חשוד או זיכויו שלא כדין, חובת התקשורת להזהיר את התביעה שאם לא ייעשה צדק הנושא יפורסם על ידה. בכל מקרה אין מקום לפרט בפרטי פרטים דברים שהצנעה יפה להם. דבר זה ייעשה בדלתיים סגורות בין כותלי ביה"ד בלבד. 2. לנשים מעמד שוה לגברים בתביעות משפטיות. תובע/ת אינם מעידים כי הם צד בדיון ופסולים לעדות הם תובעים וכאמור איש ואישה שווים. באשר לעדות במקום שאין אפשרות שיהיו גברים שיוכלו להעיד גם נשים מעידות. בעדויות נסיבתיות, והן רוב רובן של העדויות, גם נשים מעידות. 3. עיסקת טיעון בה אדם מודה בנושא פלילי למחצה אינה קבילה, אין אדם משים עצמו רשע ובמקום שאדם נאמן (יש מצבים כאלו) אין אפשרות לעיסקאות כל שהן. 4. דין תורה יכול לדון גם במקום שיש הוכחות חזקות אחרות ולא רק עדויות ישירות. יש גם מצבי ביניים כגון מעשה מכוער.(עיין אה"ע סי' יא) ועצם היחוד שגבר נמצא לבד עם אשה הוא עצמו דבר מכוער ויש על כך עונשים בשו"ע (אה"ע סי' כב).