שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות פרטיות בסוגיות שונות

החולה המודה לה’ בחוליו

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

ט"ו אלול תשס"ז
שאלה
המסילת ישרים פ"ח כותב: והנה אין לך אדם באיזה מצב שימצא - אם עני ואם עשיר, אם בריא ואם חולה - שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו, כי העשיר והבריא כבר הוא חייב לו יתברך על עשרו ועל בריאותו; העני חיב לו - שאפלו בעניו ממציא לו פרנסתו דרך נס ופלא, ואינו מניחו למות ברעב; החולה - על שמחזיקו בכֹבד חליו ומכותיו, ואינו מניחו לרדת שחת; וכן כל כיוצא בזה, עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו חיב לבוראו. ובהסתכלו בטובות אלה שהוא מקבל ממנו, ודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו, כמו שכתבתי למעלה, כל-שכן אם יתבונן היות כל טובו תלוי בידו יתברך, ומה שמצטרך לו ומה שמֻכרח אליו - ממנו יתברך הוא ולא מאחר. עכ"ל. לכאורה הוא יוצא מנקודת הנחה שהעני והחולה הנ"ל היו ראויים למות, אלא שבטוב ה’ נהיו רק חולים ועניים, בעוד שנקודת הפתיחה יכולה להיות המצב העשיר והבריא, ולפי"ז על מצבם כעת אין להודות, אלא להצדיק את הדין, ומה שנראה כטוב כנ"ל הוא רק חלק ממצבו, ולא מובן איך מתגלה כאן טובתו של ה’ יתברך?
תשובה
גם לו נגדיר שחיים שלמים הינם חיים בהם יש לאדם את כל צרכיו בהרחבה ובבריאות, בכל אופן גם כשאין את החיים בהופעתם השלמה המציאות דומה לכוס שיש בה חצי. האם להסתכל על חצי הכוס המלאה או על החצי החסרה. מידת השמח בחלקו היא היכולת לשמוח בחלק. ההדרכה של הרמח"ל אינה עמדה מדעית אלא זו עמדה נפשית מידותית. אם היסורים מונעים מהאדם להמשיך להתמלא מחויות של קודש אז היסורים הינם של אהבה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il