אני בחור ישיבת הסדר, עוד 3 וחצי חודשים בן 20, ויש לי חברה בת 18 כבר שנה וקצת שנמצאת כרגע בשירות לאומי. הקשר בינינו הוא מאוד עמוק ורציני ב"ה, ואנחנו יודעים לאן זה הולך בע"ה. לאחרונה התחלנו לשמור נגיעה למרות ששנינו גדלנו בחינוך מתירני בנושא הזה, ובעקבות שיחות עם רבנים ומחשבות עם עצמי הגעתי למסקנה שצריך להתחתן בשנה הקרובה. הבעיה היא שהיא אמרה שהיא מרגישה עוד ילדה, שקשה לה אפילו לחשוב על זה כרגע, ושהיא לא יודעת מתי היא תהיה בשלה. אני גם מרגיש קצת לא בשל אבל אני חושב שאני אוכל להתגבר על זה ושזה סתם פחד מדומה. אחרי הכל אני אוהב אותה ואני יודע שאני רוצה אותה. אבל מצד שני אני לא יכול לכפות עליה להיכנס לדבר כל כך חשוב וגורלי במהירות. היא אומרת שנתחתן עוד כמה שנים, אני רוצה עוד השנה אפילו בסוף השנה. קשה מבחינת ההלכה לשמור כמה שנים על קשר טהור ומצד שני היא אומרת שהיא מרגישה ילדה עוד. יש לציין שאופציה של להיפרד או להקפיא את הקשר נראים לא מציאותיים מבחינת שנינו, שכן אנחנו מאוד קשורים אחד לשניה והרגש הוא חזק. מה הרב ממליץ? האם הטענה שהיא עוד ילדה היא טענה ממשית או סתם פחד מדומה מהמצב החדש שאנו מדברים עליו? האם להמשיך לדבר איתה על הנושא או שזה עלול להלחיץ אותה? באמת שאני רוצה לעשות הכל ע"פ ההלכה ולפי הקב"ה, מתוך אהבה כנה אליו ומתוך ידיעה שכלית שהרי בלי זה אין לי ולנו כלום.

אם היא מרגישה שהיא לא מוכנה עדיין אין מקום ללחוץ עליה או לשדל אותה. אתה צריך להתאזר בסבלנות. יתכן שבעוד שנה או שנה וחצי היא תחשוב שהגיע הזמן. אך כדי שאתם תיהיו באמת בוגרים ומוכנים להכנס בעול הנשואים עליכם להתקדם מבחינה רוחנית. אתה צריך לקחת את עצמך בידיים. ולשקוד על התורה וזה מחייב לצמצם את הפגישות ביניכם. ובזה תבחנו אם אתם יודעים לשלוט על הכוחות ולשמור על כל ההלכות. תשתדל להיות בקשר רצוף עם הרב שלך ולקבל ממנו הדרכה. כדי שתיהיה מוכן כראוי לבנות בית של תורה.