שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • יחס לספרים שונים

ערוך השולחן, האם באמת היה נגד הציונות?

undefined

הרה"ג דוב ליאור

י ניסן תשס"ח
שאלה
בהוצאת מכון "עז והדר", מהדורת פרידעמאן, תשס"ו של ערוך השולחן מובאת הקדמה על תולדותיו. בהקדמה מסופר הדברים הנ"ל, מילה במילה: "כהרבה גדולים בשעתו ראה רבינו בתנועות הציוניות את זורעי חורבן הדת והיה רבנו לוחם קנאי ומר נגדם. את דעתו היה מפרסם בראש כל חוצות ולא נשא פני איש, אף אם היו אה מנשואי הפנים שבעירו. וכה כתב פעם בתוך כרוז שייחד למען מטרה זו: "אוי לנו כי דעת התורה הקדושה הולכת הלוך וירוד באופן שאין לשער, אחרי שהתפשטה לדאבון לבבנו החברה הזעומה המכונים "ציונים" ועליהם נאמר "ציון במר תבכה". הם הם כיבו אש דת קדשנו ומקדשים ומטהרים ראשי פורקי עול כידוע לדאבון לבבנו. וגם החדשים ה"מזרחים" לא טובים מהמערבים הישנים, ו’ארס נחש במקומו עומד" הוא ביקש למנוע את כניסתם של מטיפי חיבת ציון לעירו בכל מחיר, פעם הזמינו בני הקהילה את אחד הדרשנים שלא היתה רוחו נוחה הימנו, כשנודע לו הדבר כבר היה בית המדרש הגדול מלא מפה אל פה במאות אנשים, אך הוא לא ויתר בשום פנים ומנע את כניסתו, ולא הועילו טענות על ביושו כביכול של אותו פלוני ועל הטרחת הציבור לשווא. בהמשך השנים, כשהצליחו הציונים לתקוע יתד בנאווהרדוק ורוח העיר הפכה נלהבת לציונות כאב לו הדבר עד מאוד, והיה מנסה לקיים את הנותר בבחינת "והיה המחנה הנשאר לפליטה" במסתרים בכתה נפשו על הדרת ישראל כי שחה..." שאלתנו היא: א. האם זה נכון? האם זו הייתה השקפת עולמו של ערוך השולחן? ב. במידה וכן, האם יש עניין לא ללמוד את ספריו?
תשובה
א.פעם ראשונה שאני שומע זאת. אמנם אנחנו יודעים שהיו רבנים חרדים שהתנגדו לציונות, והתנגדו לעליה לארץ. אך קשה לי לקבל את זה, אני יודע שהגיס שלו היה הנצי"ב מוולואז'ין. בספר שיצא על שיבת ציון, יש מכתבים מגדולי ישראל שעודדו את הציבור לתרום לקרן הקיימת, לקרן היסוד, לגאול את אדמת ארץ ישראל. והנצי"ב כותב שארץ ישראל היא הבריח התיכון שתאחד את כל העם. ב. ערוך השולחן הוא מגדולי הפוסקים. כמו שמספרים על ר' אלחנן ווסרמן שגם התנגד לציונות ואנו לומדים מחידושיו. אינני חושב שבגלל זה צריך להפסיק ללמוד בספריו. אין לי ספק שאם באמת הוא אמר כך, הוא אמר זאת מתוך דאגה ליהדות. אפשר להבין את החשש, אלא שרבנים אחרים הכריעו לצד השני. אנחנו התחנכנו לאור שיטתו של הרב קוק ושיטתו שאמרו שכל מי שפועל למען שיבת עם ישראל לארצו, לגאולת האדמה, להתיישבות והגנה על כבוד עם ישראל וארץ ישראל אנחנו הולכים איתו יחד. על זה היה הויכוח בזמנו האם ללכת עם הציונים הכללים או לא, והיו רבנים שהתנגדו והיו רבנים שאמרו שאנו צריכים בכל זאת ללכת איתם. שיבת עם ישראל לארצו לא היתה בשביל להרוס את הדת, הם רצו לגאול את עם ישראל, אלא שהיום עשרות שנים שהחינוך החילוני ניתק את הנוער מכל מורשת ישראל. יש תופעות שליליות עד כדי מלחמה במורשת ישראל, אנחנו לא נכחיש את המציאות אך לא בגלל זה אנו צריכים לשלול את עצם הקמתה של המדינה ואת עצם קיומה משום שיש אנשים חלושים שמנהלים מלחמה נגד תורת ישראל. מדובר בקומץ שפועל בכוחניות. אנחנו מקווים שעם ישראל יתעורר לגאולתו, בייחוד מחג המצות, וישאף לחירות אמיתית. ידע שחירותו של הפרט וחירותה של האומה, איננה על ידי חיקויה של תרבות זרה, אלא ללכת לאורם של הנביאים וחז"ל שהדריכו לאורך כל הדורות. אנחנו צריכים להבחין בין קיומה של המדינה לאלו שמנהלים אותה. מדינת ישראל שייכת לעם ישראל כולו, על כל חוגיו ורבדיו, לדור הזה ולדורות הבאים. הבעיה שלנו, שאלו שמנהלים היום את המדינה סטו מן הדרך. האם בגלל זה צריך לשלול את קיום המדינה ולהחזיר אותנו לגלות?!. להיות על יד אושוויץ' זה יותר טוב?!. ואלו שהתנגדו לעליה לפני שבעים שנה ונשארו שם, עשו בסדר? האם הם לא טעו בשיקול הדעת שלהם?!. המציאות מוכיחה את הדברים. אם לציבור הדתי יש טענות שהמצב במדינה לא בסדר, אנו צריכים לבוא בטענות אל עצמנו. אם הציבור הדתי על חוגיו ועל אלפיו, היה עולה לפני שבעים שנה לארץ ומתיישב בה, כל מצבנו היום היה אחרת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il