שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות כלליות

טעויות של חכמי ישראל

undefined

הרב אוריאל טויטו

י תמוז תשס"ח
שאלה
אני מצטער אם אתנסח בעזות, אבל אני רוצה לשאול כך שאובן ואקבל תשובה. -------- חכמינו היו צדיקים, קדושי עליון, אנשי אמת. הם גם היו בני אדם. אנחנו הרבה פעמים הופכים את הצדיקים- לאלהים (לאלילים?), למרות שבגמרא אנחנו רואים הרבה מחלוקות, "חיסורי מיחסרא", בריתות סותרות, יש גמרא על תינוק שנולד בחודש שמיני שאסור לחלל עליו שבת, על שביעי מותר (עניין של "זוגות" שגורם ע"פ הקבלה למזל רע) , זה ממש רצח! זו אינה אגדתא אלא דבר הלכה, ואנחנו יודעים שזה לא נכון, תינוק שנולד בחודש השביעי יכול לחיות יפה מאוד. אני לא מקבל שאז המציאות הייתה אחרת, זהו תירוץ דחוק ומדחיק. יש גם עוד כל מיני אמירות של חכמים שמנסים לעשות להם כל מיני "אוקימתות" מעוותות, ומנסים להראות את הבסיס ה"מדעי" של כל דבר, כאילו שאין שום טעות בדברים ושחכמינו לא הושפעו מהתקופה בה הם חיו (אאני לא מתכוון לרוח אלא לתכנים מדעיים). אם כך בנושאים מדעיים מי ערב לנו שגם בדברי תורה לא היו טעויות שהשתרשו במהלך הדורות, שלא תמיד ההלכה מתאימה לאמת האלוקית, הרי אפשר גם לדרוש בתורה ולטהר את השרץ. אני כבר אגרר לעוד שאלה, חכמים דורשים פסוקים ע"פ המידות שבהן התורה נדרשת, זה נראה כמו איזו מתמתיקה אקראית, יש מילה פה ומילה שם ( אפילו שיש לנו קבלה מהר סיני שפה יש גזירה שווה) אז עכשיו אני חייב ללמוד משהו, יופי! הצלחתי! אם זה לא מסתדר ועדיין לא הצלחתי ללמוד מה שרציתי אני אדרוש עוד איזו וו. כלומר לפעמים קובעים איזו מטרה שצריכים להוכיח מהפסוקים ולא משנה איך נגיע אליה, אנחנו נגיע אליה. נראה שלא לחינם לומדים בישיבות דווקא מסכתות כמו הבבות וכו’ שרובן עומדות על סברות והיגיון, ולא לימודים מפסוקים שיש בהן אקראיות ואדם לא יכול סתם ע"פ הפסוקים להסיק מסקנות נכונות. תודה רבה.
תשובה
חכמינו היו באמת בני אדם, אבל טעות היא לחשוב שהם היו בני אדם כמונו. ועיקר ההבדל ביננו לבין חז"ל אינה בכמות הידיעות המדעיות על העולם, שיתכן שאנו יודעים יותר מהם, מפני שבמשך 2000 שנה התקדם האדם וצבר ידיעות שלא היו ידועות בזמנם. גדולתם של חכמינו היא בתכונתם האישית המיוחדת ובקירבה הרבה שלהם לריבונו של עולם. ההבנה שלהם את נפש האדם ואת הקשר שלה עם בוראה, והיכולת שלהם לרדת אל מעמקי ההויה ולהבין ממנה את דרכי הנהגת ה' את עולמו ואת קישורו של היחיד והעם עם אלוהיו. אין ספק שבזה היו גדולים מאיתנו. ובעוד דבר הם הבינו טוב מאיתנו: באיך לפרש את דבר ה'. איך להבין נכון את הכוונה העמוקה המסתתרת מתחת למעטה המילים שבתורה שבכתב. ועוד הערה: כאשר אנו מדברים על הבנה צריך לדעת שיש מדרגות בהבנה. יש דברים שכל אחד יכול להבין, יש דברים שרק חכם שהורגל בחשיבה מופשטת יכול להבין, ויש דברים שלא מספיק בגאונות מחשבתית כדי להבין אותם, הדרשת לכך גם הטהרה המוסרית. כשאדם בעל כשרונות גדולים, אבל מקולקל מבחינה מוסרית, יבוא לעסוק בדברים עליונים הוא יגרר לטעויות חמורות מפני שאין לו את הכלים המתאימים, לקליטת הדברים בצורה נכונה בנפש. גם טהרת נפשם של חכמינו הייתה גדולה משלנו, ולכן יכולת ההבנה שלהם בעניני האלוקות, המצריכים דקות מחשבה, הייתה גדולה משלנו. עצם העובדה שיש מחלוקות עדין לא אומרת שגם יש טעויות. ישנם דברים רבים שאינם שחור/לבן אלא בעלי פנים לכאן ולכאן. אומנם בדיון הלכה למעשה צריך להכריע, אך אין זה אומר שאין צד של אמת גם בדעה שנדחתה מהלכה למעשה. חז"ל אכן ידעו את העולם כפי שמבין אותו המדע של זמנם, ואין בכך כדי להפחית מגדולתם, ואם היום מתברר שהמציאות מובנית בצורה אחרת, הרי שפוסקי ההלכה מתאימים את עקרונות ההלכה שבדברי חז"ל למציאות כפי שאנו מבינים אותה היום. אולם אי אפשר להתכחש לעובדה שפעם הבינו הרבה דברים, מבחינה מדעית, אחרת ממה שמבינים אותם היום. כל היסטריון יאמר לך זאת, ואין בזה שום דוחק. ולעיקר העניין: האוקימתות שבתלמוד כלל אינן מעוותות, ואם הן נראות לך כאלה סימן שלא התעמקת בהם מספיק כדי להבין אותם עד סופם. מניסיוני אני יכול להעיד שגם דברים שנראים זרים במבט ראשון, מתגלים כמלאי חוכמה, כאשר מעמיקים בהם ובסברתם, כפי שהדריכו אותנו רבותינו בספריהם על הש"ס. אולם החוכמה שבהם אינה בהכרח חוכמה מדעית, אלא חוכמה משפטית וחוכמה פסיכולוגית, וגם חוכמת האלוקות - שבכל זה הייתה לחז"ל הבנה עמוקה מאוד, הרבה מעבר למדעים הללו בזמנם. גם הדרשות חכמינו מן הפסוקים אינן משחקי מילים, אלא דרשות בעלות סברא מעמיקה. אלא שצריך לעמול קשה כדי להבין את התוך המחשבתי שלהם, שלפעמים נמצא רק ברמז בדרשה הטכנית של המילה בפסוק. ככלל את הדרשות ניתן לחלק לשני סוגים: אחד: הלכות שכבר היו ידועות שרבותינו הסמיכו אותם לפסוק בדרך של רמז כדי שלא ישכחו. עיקר ההלכה עברה מדור ולדור ומרב לתלמיד, וההצמדה לפסוק באה כדי לסייע בשימור הדרשה. במקרים כאלה באמת נתלו בדרשות שנראות רחוקות מפשט הכתוב, כי המטרה הייתה הרמז בלבד. ובאמת במקרים כאלה ההלכה שרוצים "ללמוד" קדמה לדרשה עצמה. אומנם ישנם גם לימודים שחכמים מוצאים מתוך הפסוקים. חידושי הלכה אלה הנילמדים מתוך הפסוקים אינם תלויים רק בחיסורי או יתורי אותיות אלא שיטות שלמות החובקות את המקרא כולו, שחלקן נתבארו באריכות בספרו של המלבי"ם על התורה. (וכדאי לך לעיין בהקדמה לספרו החשוב הזה). נכון שלא את כולם קל להבין, ולמי שלא מבין זה נראה זר ומוזר, אבל הבעייה אינה בדרשה אלא בלומד שלא העמיק מספיק כדי להבינה. ולסיום הערה: אומנם אנו חיים בדור שבו נראה שהכל מובן לכולם, ואם לא לכולם - אז לפחות לנו, ואם אנו לא מבינים, אז זה בטח "שטות", אבל זו טעות, וצריך לסגל את מידת הצניעות והענווה כלפי גדולים מאיתנו. ללמוד מהאומר על האמור, ואם גדולים כאלה אמרו כך, ודאי יש כאן כוונה עמוקה. מי שמתבונן כך על דברי חז"ל זוכה לחשוף בהם מטמוניות ואוצרות רבים. ודווקא מתוך הצניעות מתבררת גדולתם האמיתית וזוכים גם קצת לטעום ממנה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il