שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • הדרכות בעבודת ה'

הדרכות בעבודת ה’

undefined

הרב אוריאל טויטו

י תמוז תשס"ח
שאלה
בס"ד שלום לכבוד הרב ! אני בן 34 עד לפני כשלוש שנים למדתי בכולל. יש לי רקע בספרי אמונה מחשבה ומוסר. אני מרגיש לפעמים ריחוק רגשי רב בני לבין המצוות שמתבטאים בחוסר חשק ובמאיסה במצווה שאני מקיים, בעיקר בתפילות. לפעמים אני מסתכל על חילונים ומרגיש משיכה אל החיים שלהם ואני שואל את עצמי מי נהנה יותר בחיים אני או הם? אחרי כ"כ הרבה שנים של עבודה עצמית ולימוד תורה אני מאוכזב וכואב את השיכות הרגשית שלי למצוות. (לעתים יש לי תחושות מרוממות ואכן בדך כלל הם מגיעות אחרי שאני מצליח לשקוע פשוט בלימוד תורה ונהנה מכך התפילה אחרי לימוד כזה היא אחרת. היו לי בשיעור א’ ב’ "ברקים" רוחנים חזקים שמאפינים חוזרים בתשובה, אבל באופן פתאומי בשיעור ג’ הם פסקו ולא שבו) מה שעולה לי בראש בזמן קיום המצוות שנעשות בחוסר חשק : 1. אולי ח"ו אין קישור בעומק הנפש למצוות אולי אין קדושה למצוות. 2. למה ה’ לא נותן לי להרגיש סיפוק בקיום המצוות , אחרי מאמץ כ"כ גדול של שנים בעבודת ה’ או כמו שאשתי אומרת שאני כועס על ה’. ודאי שאני עושה עברות אבל מצד שני אני מתאמץ שנים מאמץ גדול בעבודת ה’. אני משתדל לחזור על העברות בתשובה כמובן. ונראה לי שבאופן כללי אני עושה ככל יכולתי או קרוב לקצה היכולת. ונראה לי שמגיע לי מכח עבודתי להרגיש סיפוק בעבודת ה’. בתחום הרגשי של עבודת המידות אני מרגיש ב"ה התקדמות גדולה. שאלותי : 1. האם הרגשות שלי בתחום אהבת ה’ ומצותיו הם מדד להתקדמות בעבודת ה’? לכאורה עפ"י המסילת ישרים התשובה היא כן. 2. איך יכול להיות שאני עובד כ"כ קשה כ"כ הרבה זמן ועדין אני דורך במקום מבחינת אהבה ל-ה’ ומצותיו? 3. כמו שאני רואה את החברה (אברכים בעלי מידות טובות שוקדים בלימוד התורה שסימו בחינות רבנות וכו’ גם מהציבור שלי של הכיפות הסרוגות וגם מזרמים אחרים)מסביבי כולם נמצאים במצב רגשי דומה. כך זה נראה לפחות עפ"י צורת התפילות. (לי ב"ה יש שאיפות בתחום של אהבת ה’ אצל אחרים לצערי זה רק כתוב בסידור) האם רגשות אהבת ה’ ואהבת מצוות והתענגות על ה’ ומצותיו בעבודת ה’ בדור הזה הם מטרה לא ריאלית ששיכת רק ליחידי סגולה ואין מה לצפות לה? 4. בהנחה שרגשותי משקפות חסרון בעבודת ה’ שלי , מהו החיסרון? התשובות שלי: 1. ה’ עושה הכל לטובה וגם רגשותי הם מ-ה’ והם לטובה. לאור זאת עלי להוריד את הצפיות במובן ש-ה’ לא חייב לתת לי רגשות כמו שאני מבין. יכול להיות שכל חיי אעשה כך מצוות וזה רצון ה’ לטובה. (מזכיר לי את התניא) 2. לא לצפות להתעוררות רגשית בתנאים פיזים קשים. כמו תפילה בכוונה אחרי כמות קטנה של שעות שינה. 3 . לסדר תנאים פיזים שיאפשרו התפתחות רגשית. 4. לימוד תורה לפני התפילה. 5. ה’ מעמיד אותי במסגרת חיים שבה יש איזון בין הקשיים לבין הדברים הנעימים שנותנים כח כך שיש לי עדים מקום לבחירה. אולי חוסר רגשות האהבה מקשה על עבודת ה’ שלי אבל תודה ל-ה’ שמטיב לי בדברים אחרים שנותנים לי כח להמשיך לעבוד וכך בסך הכל אני ניצב בפני קושי שאני יכול לעמוד בו. אודה מאד לרב אם הרב יוכל להאיר את עיני בנקודה כל שהיא מתוך מכלול הדברים.
תשובה
מתוך כלל הדברים שכתבת נראה שלמרות העמל הגדול שלך בתורה ובקיום מצוות - עדיין לא מצאת את הנתיב המיוחד בתורה שאותו נשמתך מבקשת. וכך הקשיים הרגשיים, ובעיקר הקשיים בתפילה, מלמדים כי נשמתך זועקת לתוכן אחר ממה שאתה מזין אותה. ועיין בדברי מרן הרב קוק בהקדמתו ל"מוסר אביך" כי התפילה היא מבחן לאדם. (ואע"פ ששם מדובר על מבחן שונה - הדברים נכונים גם לכאן). ההתקשרות לתורה למצוות ובעיקר לעבודת התפילה נובע אצל אנשים שונים ממקומות שונים בנפש. וצריך כל אחד לעמול למצוא את מה שמתאים לנפשו ומה שמרווה את צמאונה. ואם עדיין הוא מרגיש תחושת מחסור ברוחניות - זה סימן מבהק שלא זה מה שנפשו מבקשת ממנו. לימוד תורה אומנם משותף לכולם, אבל לכל אחד בנתיב המיוחד לו. וכך כותב מרן הרב קוק, אורות הקודש, ח"ג, עמ' רכ"א: "כל אדם צריך לדעת, שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו, על פי שורש נשמתו". וכדאי לעיין שם בכל הפסקה, וכן בדברי הנצי"ב בספרו: העמק דבר, דברים, פרק י, פס' יב: "ועתה מה" וכו'. יתכן ואתה צריך סגנון אחר בלימוד האמונה, או עיסוק בסגנון ספרים אחר, ואולי ללמוד אחרת: לשים דגש יותר על העיון או על הבקיאות, לפי מה שאתה מרגיש שממלא אותך. איני מכירך באופן אישי ולכן קשה לי לייעץ. אולם אם תמצא תוכן רוחני שממלא את ישותך ומדבר אל נשמתך, בעיות אלו יעלמו מאליהן. ואוסיף שתי הערות: האחת: מרן הרב מבאר באיגרת ש"א כי ההתלהבות והרגש החם בלימוד תורה מתחיל מהבנת ערכה של תורה. (וכמובן גם של המצוות). חיסרון בהבנת ערכה של תורה - הבנה אמיתית, ולא לדקלם את הדברי חז"ל כסיסמאות - אלא לראות בפועל כיצד מי שלומד ומקיים תורה חייו שונים ממי שאין לו תורה ועוד, גורם לחיסרון בחשק למוד ולקיים. טבע האדם שהוא נמשך לעשות דברים בעלי ערך ומשמעות, כמובן שיש להם ערך בעיניו. צריך לייחד זמן הגון ללמוד ולעסוק בנושא הזה - מהו ערכה של תורה ומה היא תורמת לחיינו. כשהדברים יתבררו יתרבה גם החשק לעסוק בה ולקיים את מצוותיה. וההערה השניה: להרבות בלימוד ההלכה בעיון. לא להסתפק בקריאת ספרי קיצורים, ואפילו לא בלימוד המשנה-ברורה. כאשר אדם עמל על הבנת ההלכה, שיטותיה וסברותיה, מתעורר בו הרצון לקיימה. הבנת דיקדוקי תורה בונה קומה בנפש האדם ומולידה בו תשוקה לישם את מה שלמד. בהצלחה בעבודתך.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il