האם הרב יוכל לתת לנו הוכחות וביסוסים על כך שהציונות הדתית היא הדרך הנכונה?

השאלה היא מאד כללית. המחלוקות בין הציונות הדתית לאומית לבין הציבור החרדי הינם רבות. נכתבו על כך מאמרים רבים ואף נכתבו על כך ספרים. גם אני באופן אישי כתבתי מספר מאמרים. אני לא יודע את מה שמתאים לך. בכל אופן אעתיק בפניך מאמר אחד שכתבתי בענין. המאמר מדבר על ודאות הגאולה בה אנו נמצאים. המאמר מעמת בין שתי גישות ביחס לתקופתנו. גישה אחת גורסת שהגאולה אינה מובטחת. לעומתה, הגישה השניה, בה מצדד המאמר, גורסת בטחוננו בה', שעם ישראל לא יגלה בשלישית. המאמר מראה את ההשלכות השונות שישנן מכח תפיסה זו. בחלקו האחרון של המאמר, מובאת סקירה קצרה כדי להוכיח את הטענה הגורסת, שאנו בתהליך גאולה ודאי. מצב בלתי הפיך ראשי פרקים: א. ראשית צמיחת גאולתנו - הצגת הבעיה ב. שבע טענות כנגד שיטת "ודאות הגאולה" ג. שבע תשובות לשבע טענות תשובה לטענה הראשונה: הכל צפוי והרשות נתונה תשובה לטענה השניה: שלוחי דרחמנא תשובה לטענה השלישית: בין תיפח רוחם של מחשבי קיצין לקץ המגולה תשובה לטענה הרביעית: גאולה אלוקית לעומת גאולה אנושית - הנפקא מינא תשובה לטענה החמישית: הגדיל ה' לעשות עם אלה ... הגדיל ה' לעשות עימנו תשובה לטענה השישית: שיבת ציון השלישית תשובה לטענה השביעית: "אין לך קץ מגולה מזה" א. ראשית צמיחת גאולתנו - הצגת הבעיה. בתפילה לשלום המדינה, אנו מגדירים את שיבת עם ישראל לארצו והקמת שלטון יהודי בה כ"ראשית צמיחת גאולתנו". יהודים טובים רבים המאמינים בתורה, יראי ה', אינם מתפללים תפילה זו, באי הסכמתם עם הגדרה זו. לדידם, המצב עתה, עדיין, הוא המשך למצב הגלות. הגאולה, מבחינתם, פירושה חזרת עם ישראל לעבודת ה' כששיאה הוא בבנין בית המקדש. נפקא מינה - בפועל אין הם רואים שינוי במידת השראת השכינה והנסים הגלויים הנעשים בתוך עם ישראל. גם מבחינה רוחנית, עיניהם רואות שעם ישראל בימינו מרוחק מאי פעם מאמונתו בה', ואם כן, הכיצד ניתן לכנות מצב זה "גאולה", שבה נאמר "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". טענתם – לא די בעובדה שעם ישראל יושב בארץ ישראל. עצם ישיבתנו כאן, עדיין אינה מגדירה את תקופה זו כתקופה ייחודית. ארץ ישראל בלא תורת ישראל, אין בה כל רבותא. הלא כל עיקר מעלת ישיבת ארץ ישראל היא בכך, שאנו קרובים יותר אל הקב"ה. על כן ממילא, כל זמן שמבחינה רוחנית אין שינוי ומהפך רוחני בתוך העם, אין ישיבת ארץ ישראל שונה מישיבתנו בחוץ לארץ. אנו ממשיכים את מציאות הגלות אל תוך ארץ ישראל. אולם רבים הם בתוכנו, שכן אומרים את התפילה לשלום המדינה. אמנם גם ביניהם חלוקות הדעות בדבר משמעות המושג "מדינת ישראל", האם באמת ניתן לראות בה את "התקיימות חזון הנביאים", אם לאו? הויכוח שבין מצדדי-המדינה, הוא סביב היחס למדינה. האם חזרתנו לארץ היא רק סיכוי לגאולה, או שאנו נמצאים בודאות בתהליך גאולה, שאין נסיגה ממנו. הדעה הראשונה סוברת, ששיבת עם ישראל לארצו, יש בה סיכוי, שתיהפך לחלק מגאולת עם ישראל, אולם דבר זה מותנה בהתנהגותנו הלאומית והאישית. אם לא נדע לנצל את מתנת הקב"ה לנו, אנו עלולים להרוס ולקלקל את מהלך הגאולה. כראָיה לשיטה זאת הם מביאים את רבי עקיבא, שאף הוא אמר על בר כוכבא שהוא מלך המשיח, ובכל זאת, לאחר פרק זמן נכשל המרד, והגלות שבאה בעקבותיו היתה קשה ממצבנו טרם המרד. הרמב"ם בהל' מלכים אומר, שאין זאת אומרת שרבי עקיבא טעה בדבריו, אלא הוא הגדיר את המצב כסיכוי לגאולה. אולם בעוונות בר כוכבא ובני דורו, נכשל המרד. כך – לסברת הדעה הראשונה - יתכן מצב הדברים בתקופתנו. אולם יש בתוכנו הסוברים אחרת - שיבת עם ישראל לארצו בפעם הזאת תהיה סופית ומוחלטת. אין עוד חזרה לגלות! כיצד בדיוק יהיו הדברים, זאת אין אנו יודעים. אולם בלא ספק, בשיבה זו מתקיימות רבות מנבואות הנחמה המופיעות בדברי הנביאים. המהלך העכשוי, בו מוביל הקב"ה את עם ישראל, הוא חד כיווני - לכיוון הגאולה. אין הכונה שלא יהיו קשיים ועיכובים, עליות ומורדות, אולם הכיוון הכללי הוא של התקדמות. יתרחשו מאורעות שיסבו לעם ישראל נפילות קטנות, מורליות, למשל - הנסיגה מחבל ימית (חלקו הוא, לפי רוב הדעות, בגבולות ההבטחה). הופעת הגאולה היא גם קמעה קמעה, כדברי הירושלמי , שמשולה הגאולה לאילת השחר, וגם פעמים היא נכסית ופעמים היא נגלית, כדברי המדרש , וגם בזמן שהיא נכסית, בכל אופן היא הולכת וקריבה אלינו, אלא שקשה הדבר מאד להבחין בכך. אם כן איפוא, את הגישה הראשונה נכנה: "סיכוי לגאולה", את הגישה השניה נכנה: "ודאות הגאולה". ב. שבע טענות כנגד שיטת "ודאות הגאולה" אלו הטענות כנגד השיטה הסוברת, שאנו בתהליך ודאי של גאולה: 1. גישה זו סותרת את היסוד של בחירה חופשית. ברגע שאנו אומרים שאין אנו יכולים לקלקל משהו על ידי מעשינו, אנו סותרים את הכלל שאמרוהו חז"ל : "בדרך שאדם רוצה לילך - בה מוליכים אותו". אם אין מאמינים שאדם יכול לקלקל, יגרום הדבר שלא נאמין שאדם יכול לתקן. 2. גישה זו מולידה מידות שליליות. במקום לחוש תחושת אחריות כבדה, אנו מסירים כל אחריות מעלינו במעשה הבאת הגאולה, ומטילים אותה, כביכול, על הקב"ה. זה יכול לגרום לשאננות יתר. תנועה הבטוחה בעצמה ובדרכה, אינה יכולה להילחם על מטרותיה. 3. גישה זו גורמת לדמיונות רבים שיכולים לגרום למעשים מסוכנים. לשם דוגמא, רצון אנשי "המחתרת היהודית" לפוצץ את הר הבית, מתוך אמונה שפיצוץ המסגד יגרור את האזור למלחמת עולם בינינו לבין האיסלם, וזה ודאי יכריח את ביאת המשיח. 4. גם הדרך השניה, הדוגלת ב"סיכוי לגאולה", מקנה ערך גאולי למדינה, אולם מגדירה את הצלחת המהלך בהשתדלות האנושית. גם היא כוללת בקרבה את נקודות ההתבוננות שבאחותה. ולכן איזו חשיבות יש לדעה, שאנו בודאות גאולה? סוף סוף, אין הבדל בין ההלל שאומרים ביום העצמאות על "סיכוי לגאולה", לבין זה שאנו אומרים על "ודאות גאולה". 5. לכאורה, התהליכים שאנו נמצאים בעיצומם, מחזקים את החשש הכבד, שמא כל המהלך לתקומת המדינה לא יצלח. למתבונן בתהליכים התרבותיים המתרחשים באומה, תתגלה המדינה כמצויה בסכנה קיומית ממש. לכאורה, הנכונות לצאת למלחמה הולכת ופוחתת, והדבר נובע ממשבר רוחני עמוק של זהותנו היהודית. ישנם בתוכנו, שהתיאשו "סופית" מן המדינה, יש שחדלו זה מכבר לומר על המלכות שבדרך: "ראשית צמיחת גאולתנו". 6. רבי עקיבא ומרד בר כוכבא יוכיחו, שאין ודאות בזיהוי מציאות כמציאות משיחית, שאין חזרה ממנה. רבי עקיבא קרא על בר כוכבא: "דרך כוכב מיעקב", חשבו למלך המשיח, והנה, לאחר שנים ספורות, השתנתה המציאות. 7. מאז פסקה הנבואה, אין אדם היודע את שמתנהל מאחורי הפרגוד, ולכן אין לנו כלים כלל, היכולים להצביע על תהליך מסוים, כדבר ודאי. מאז פסקה הנבואה, כל התיחסות לניתוח המציאות הינה מסופקת. ג. שבע תשובות לשבע טענות תשובה לטענה ראשונה: הכל צפוי והרשות נתונה 1. ככל שהדבר כללי יותר, כך פוחתת אפשרות הקלקול מצד הבריות יסוד הבחירה החופשית אינו אומר, שכל העולם הוא בתחום אחריותו של האדם. הרי אנו מאמינים, שהקב"ה לא זאת בלבד שהוא ברא את העולם, אלא הוא גם משגיח עליו, וגורם שהעולם יגיע אל יעודו. הרב קוק טוען שככל שמדובר בתהליכים כלליים יותר, כך תחום שליטתו של האדם הולך ופוחת, ויכולתו לתקן או להרוס היא מוגבלת. ניקח לדוגמא את השאלה, האם האדם הפרטי, יש בכוחו לגרום להרס ואובדן כל העולם כולו על ידי מעשיו. עד למבול היה הדבר בתחום שליטתו של האדם. אולם מאז כרת הקב"ה ברית עם בני נח, הנושא הזה יצא מתחום שליטתו של האדם. האנושות יכולה לקלקל את עצמה, אולם אין ביכולתה לקלקל את עולמו של הקב"ה. כך גם בקשר לקיום ונצחיות עם ישראל. האם על ידי התנהגותנו אנו יכולים לגרום לאובדן עם ישראל? על כך תשובתנו היא לאו מוחלט – אין הדבר בתחום שליטתנו. מאז הברית שנכרתה עם משה, לאחר חטא העגל, התבשרנו שהקב"ה לא יפר בריתו עימנו. וזו לשון הרמב"ם בספר המצוות, מצוה קנ"ז: "כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל". חז"ל התיחסו להסטוריה של עם ישראל, כאל מאורע כללי ולא פרטי. אין היא מתנהלת על פי מעשיהם של ישראל, אלא על פי סדר אלקי המסבב מהלכי גלות וגאולה. בתחילת התורה על הפסוקים הראשונים דרשו חז"ל : "והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" - אלו ד' מלכויות. "ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" - זה רוחו של משיח. כלומר, בבסיס קיומו של עולם כבר טבועה הבשורה, שהקב"ה מוביל את העולם אל מטרתו. הדרך להגיע אל סופו, עוברת דרך ההסטוריה של עם ישראל, שגלו על ידי ד' מלכויות. המהר"ל בספריו, מבאר באופנים רבים ושונים, כיצד ההסטוריה של עם ישראל אינה תלויה בחטא פלוני או אלמוני. ובודאי שאף הגאולה העתידה, לא בדרך מקרה תבוא. תהליכי הגאולה, הינם הדבר היותר כללי, העומד להתרגש על העולם. 2. יש שלב בגאולה העתידה, שאין ממנה חזרה לגלות בקשר לגאולת עם ישראל, כל המכיר אפילו מקצת מנבואות הנחמה יודע, שאחד מיסודות הגאולה האחרונה הוא, שזוהי גאולה שאין אחריה גלות עוד! ובזה שונה גאולה אחרונה מהגאולות שקדמו לה. יבוא שלב, שבו אדם פרטי מישראל, לא יוכל בשום אופן לסלק את המציאות הנפלאה שבין ישראל לאביהם שבשמים, וקל וחומר, לפגום בחיבור הנצחי שבין הקב"ה לכנסת ישראל. לכל היותר, יוכל על ידי מעשיו הרעים, לנתק עצמו מעם ישראל וממהלך גאולתם, אולם לא יהא בכוחו לפגוע בכלל האומה. דוגמה לדבר, נבואה אחת מני רבות מתוך ספר ישעיהו, הנאמרת על ידנו בכל יום: "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'. ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" . וכן מפורש בספר ירמיהו בתאור "הברית