שאל את הרב

  • תורה, מחשבה ומוסר
  • שאלות כלליות

פרנסה על פי המעשים

undefined

הרב אוריאל טויטו

ז אלול תשס"ח
שאלה
האם פרנסתו של האדם היא על פי מעשים שהוא עושה כמו שכתוב בתורה "אם בחוקותי תלכו וכו’ " וכן "והיה עקב תשמעון וכו’ ", אז נקשה ונראה רבנים גדולים, כגון: האבן עזרא ורבי אליעזר בן פדת ועוד, שידעו את התורה ישר והפוך ופשיטא שאצלם היה "בחוקותי תלכו וכו’ " והם היו עניים מרודים או שנאמר שלא שזה אינדיבידואלי לכל אחד כמובן, כלומר, מה שנגזר על אחד בין אם הוא צדיק גדול או רשע גמור והאדם צריך ללמוד תורה והפרנסה לא על פי המעשים.
תשובה
סוגיית ההצלחה בפרנסה היא רחבה וארוכה, ותורף העניין הוא שהפרנסה תלויה בעמל האדם ובברכת שמים. שדרך שבעולם שמי שלא יעמול על פרנסתו יהיה עני. ואע"פ שיש יוצאים מן הכלל, שפרנסתם באה להם מירושת אבות וכדומה, רוב בני האדם צריכים לעמול לפרנסתם. עם זאת טעות היא לחשוב שרק עמל האדם מביא לאדם רווחה כלכלית. אל מעשה האדם צריכה להצטרף ברכת שמים. ולכן בנוסף למאמצנו הארציים להצליח בפרנסתנו, אנו גם מתפללים למי שהפרנסה שלו, שיתן לנו ברווח לא בצמצום. וכך מסכם המהרש"א (ברכות דף פב עמ' א) בפירושו לדברי הגמרא: "לעולם ילמד אדם לבנו אומנות נקייה וקלה ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו": "דודאי בלי אומנות כלל לא יסמוך אדם על תפילתו להתעשר, כדאמרינן שחייב כל אב ללמד את בנו אומנות, ... ושנינו גם כן באבות: כל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, אלא דקאמר שאל יחשוב האדם דבמלאכה כבידה יתפרנס ותהיה מלאכתו קבע ותורתו עראי, אלא יעסוק במלאכה קלה ונקיה שתהיה תורתו קבע ומלאכתו עראי". אומנם לכל כלל יש יוצאים מן הכלל ולכן נוכל למצוא מי שיעמול ויתפלל ולא יזכה לפרנסה ברווח או להפך. אבל דרך האמצע היא זו. וההבטחות שבתורה, אינם שכר על המצוות, כפי שהסביר הרמב"ם אלא אלא הבטחה מן הקב"ה שיתן לנו כל מה שאנו זקוקים כדי שנוכל לקיים מצוותיו. ועוד שהן הבטחות לציבור, ולכן נאמרו בלשון רבים, והיחיד נגרר אחר הציבור, שפעמים שהציבור זכאי ואז גם היחיד שאינו זכאי זוכה עמהם, ולהפך ח"ו. אך אין משמעות הברכות שמי שישמור תורה יזכה לעושר באופן אוטומטי. ובכלל צריך להתרגל לקיים את המצוות ה' וללמוד את תורתו לא מחמת העושר החומרי שהם מביאים אלא מחמת העושר הרוחני הטמון בהם.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il