אני בחור דתי שמשתדל לשמור ולהקפיד על כל המצוות. יש לי רק בעיה אחת, יש לי יצר הרע גדול לנושא של עריות (נשים), ולמרות שקראתי על כך הרבה חומר, והרבה ספרי מוסר, ועשיתי תשובה על כך הרבה מאוד פעמים, אני לא מצליח להשתחרר מזה, ואכן אני יודע שאם אני ירצה באמת אז אני לא יחטא. אך הבעיה היא שברצון הכללי אני רוצה לעשות את רצון ה’ והמצוות, אך בעבירה הזאת ספציפית אני רוצה לחטוא, וזה סותר וזה קשה (אני לא מחפש תשובה של "עידוד"-תתגבר ותתמודד עם היצר ודברים כאלו) אני פשוט רוצה לדעת האם זה יעבור מתישהו, כאילו ככל שאני ילך ויוסיף תורה אז התאווה תקטן או להפך היא תגדל (כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו).

כלל גדול לימדונו חכמנו בעניין יצר הרע בכלל, ויצר עריות בפרט: "משביעו רעב, מרעיבו שבע". וכוונת הדברים שככל שהאדם עסוק ביצר הזה יותר ומנסה להשביעו, כלומר, למלאת את רצונו של היצר, כך תאוותו גדלה והיצר רוצה עוד ועוד, כוחו של היצר הולך ומתחזק ויכולת העמידה של האדם הולכת ופוחתת עד שהיצר שולט בו. אולם אם מרעיבו, כלומר, מתעלם ממנו, ומנסה לשלוט בו, ולא לתת ליצר להכתיב לו כיצד לחיות ומה לעשות, ומקבל על עצמו לשלוט בו ולכונו הרי שתביעות היצר מן האדם הולכות ופוחתות. ועומק העניין, לא מדובר רק על המנעות מן החטא אלא על עזיבת היצר והקטנת חשיבותו בעיני האדם. ככל שהיצר תופס מקום גדול יותר בתודעת האדם כך הוא שולט באדם יותר. ודווקא בשעה שהאדם מוותר על העיסוק ביצר, ודוחה את המחשבות עליו, ובמקום לחשוב על היצר ועל מה שמגרה הוא ממלא את עצמו המחשבות על דברים אחרים, חיוביים - הרי שהצורך שלו להתמודד עם היצר הוכלת ופוחתת - עד שהוא מנצחו לגמרי. ולכן השאלה האם היצר יעבור פעם, תלויה בך. אם תמשיך לעסוק בו, לחשוב עליו, להקדיש לו זמן ומחשבה ובתודעתך הוא יהווה חלק חשוב מעולם המחשבה שלך, הוא יתמיד. אבל תצליח לחנך את עצמך כי היצר הוא דבר שאינו ממלא את כל חיי האדם, ובמקום לחשוב עליו ולעסוק בו תעסוק בדברים אחרים בחול, ויותר מכך בקודש, כוחו של היצר ותוקפנותו תלך ותפחת. אכן לימוד תורה מסייע להתמודדות עם היצר כאשר בצירוף ללימוד מחליט האדם להפסיק לעסוק ביצר ולבטל את חשיבותו בעיניו. אולם אם אדם ילמד תורה, ובמקביל ימשיך לעסוק ביצירים כל הזמן במחשבתו, לא יועיל הלימוד והיצר ילך ויגבר. והעצה היא: לשקוע בתורה ובניין חיובי, ולדחות כמה אפשר את המחשבות על היצר הרע. ובע"ה תצליח. לשנה טובה תכתב. ככל שחשיבות הדבר תקטן בעיניך - התאווה תלך ותקטן - ואתה תשלוט בה.