שאל את הרב

  • משפחה, ציבור וחברה
  • כיבוד הורים וקיום מצוות

כיבוד הורים

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

כ"ד שבט תשס"ט
שאלה
אני ובעלי חזרנו ב"ה בתשובה לאחר כמה שנים בהן אני התחזקתי ואח"כ גם בעלי. כיום אנחנו מנהלים בית דתי לחלוטין, ללא טלויזיה, וילדנו לומדים כולם בתלמודי תורה. משפחתו של בעלי תמיד התנגדה לשמירת שבת מצידנו והם ממש לא מקורבים לצערי ליהדות. חמי ז"ל נפטר לפני יותר משנה. בעבר כשהיינו חילוניים הייתי משאירה את ילדיי אצלם מידי פעם והיו ישנים אצלם, מאז שחזרנו בתשובה הסברנו לחמותי שאין באפשרותנו להשאיר את הילדים אצלה יותר, בגלל העניין של טלויזיה, כשרות, צניעות ובאופן כללי משום שאנחנו חוששים מהשפעה לא טובה שכן הם גרים במושב חילוני שבו יש גם נישואים מעורבים של גויות ויהודים וכ"ו והילדים שלהם היו משחקים על ילדנו, הסברנו לה בצורה יפה ואמרנו שנבוא לבקר כולנו יחד כמשפחה אבל לא הילדים לבד. חמותי לא קיבלה זאת ואמרה שהיא לא מסתפקת בזה. בתגובה החלה ל"רדת עליי" אמרה שאני לובשת רעלה ועוד כל מיני דברים לא יפים, אמרה שלא הייתי בלוויה של בעלה (וכן הייתי), בקיצור השניאה אותי על כל משפחתו שכן לטענתה בגללי בנה חזר בתשובה. אנחנו לא הגבנו אבל מטבע הדברים הביקורים שם פחתו בגלל שהרגשתי לא נוח שם, כאשר היא באה אלינו ונשארת עם הילדים לבד היא מתחילה להעיר להם על מראם החיצוני(פיאות ממש מפריעות לה), מעצימה את חשיבות לימודי החול מול ילדיי כדי שירצו ללמוד יותר לימודי חול ופחות גמרא, אומרת להם שאנחנו לא מקיימים מצוות כיבוד הורים מכיוון שלא באים לבקרה לעיתים קרובות כמו שהיא הייתה רוצה וכל פעם מזכירה להם איזה כיף היה להם כשהיו ישנים אצלה (ועשו ככל העולה על רוחם...). בפעם האחרונה שהייתה אצלי אף דיברה עם בני הבכור (ילד בן 12.5 ) לשון הרע על רבנים, ביקשתי ממנה שתפסיק, הסברתי לה שזה אסור אך היא המשיכה עד שאמרתי לה בלשון שאינה משתמעת לשני פנים שבבית שלי אני לא מוכנה שהיא תדבר ככה. התפתחה מריבה והיא האשימה אותי שבגללי בנה לא בא לבקרה (יש לציין שהרב של בעלי דיבר איתו על כך שהוא חייב לבקר את אימו לבד מידי פעם, לדרוש בשלומה וכ"ו ואני כל הזמן מבקשת מבעלי שינהג כך אך הוא מסרב כי הוא מרגיש שהוא אינו מעניין אותה אלא היא רוצה רק את הנכדים), היא אמרה לי כלשונה "אישה בונה ואישה הורסת" כאילו שהרסתי בזה שהחזרתי את הבית בתשובה, לא יכולתי להבליג יותר ואמרתי לה שהיא חייבת לכבד אותי שכן אני האישה שבנה בחר ואמרתי לה שבעלה מרגיש שהיא מעוניינת רק בנכדים ולא בו ושהם חייבים לפתור את העניינים ביניהם. בני הבכור היה עד לשיחה אבל מצד אחד שמחתי על כך שכן זכה סוף סוף לשמוע את הצד השני של המטבע ולא רק את ההסתות שלה כנגד הוריו. כעת הוא ממש לא מעוניין להיות איתה לבד מחשש שיכשל בשמיעת לשון הרע על הוריו ועל גדולי הדור. בקיצור - יש ממש נתק בין משפחת בעלי לבינינו ולבעלי לא ממש איכפת (כנראה שהתייאש). האם אנו עוברים על מצוות כיבוד הורים לאור האמור? האם לנסות לעשות משהו או להשאיר את המצב כמו שהוא? (לאור העובדה שחמותי שונאת אותי ולא מתכחשת לכך) עליי לציין שהקשר עם משפחתי ממש בסדר למרות שכולם חילוניים, מכבדים אותנו ולא דורשים דברים שאין באפשרותנו לעשות. סליחה עם האורך ותודה מראש על תשובתכם.
תשובה
לפי מה שאת מתארת את היחסים בינך לבין חותנתך. אין את עוברת על מצות כיבוד הורים. אך כיוון שחותנתך אלמנה צריך להזהר מאד שלא לצער אותה ולחפש דרך איך לגשר ושהיא תתחשב ברצונוכם לשמור היטב על חינוך הילדים. ומאידך שהיא תוכל להיות עם הנכדים שזה חשוב לה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il