מה העניין שיש במצווה לשמח חתן וכלה, מהו השורש של המצווה? מהו הערך שיש בדבר?

השאלה הינה רחבה וכללית אך ננסה לענות עליה בקצרה על פי דרכו של המהר"ל מפראג: שמחה תמיד שייכת במקום בו יש שלמות, שמחה מבטאת את עולם ההשלמה, עולם בו הפרטים מגיעים לידי אחדות והתאמה. חתונה של שני בני זוג הינו שלמות של האדם כפי שהגמרא אומרת כי "כל השרוי בלא אשה אינו נקרא אדם". והנה רעיון נאה ששמעתי מפי מנהל הישיבה ח"כ ר' יעקב כץ-כצל'ה בעניין זה: הגמרא במסכת ברכות אומרת כי "כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות". והנה לכאורה היה צריך להיות כתוב 'ואינו משמחם' בלשון רבים, אלא הכוונה היא שאינו משמח את הנהנה בעצמו - כלומר נהנה מהסעודה אך אינו שמח, כלומר נהנה בצד הגשמי אך אינו מתחבר לעומק השמחה של השלמת העולם על ידי בני הזוג. כך מתבארים יפה המשך דברי הגמרא שהמשמחם כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים. איך אפשר לשמח חתן וכלה?