כאשר מצוות סוכה מתנגשת עם מצוות כיבוד הורים, (שלא מרשים לישון בסוכה), מה עושים?

הבעיה היא לא רק בסוכה, זו בעיה כללית. והכלל הוא, שאם ההורים אומרים לא לקיים מצוה, אין שומעים להם מפני ש"דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים". כמובן צריך לעשות את זה בחכמה גדולה, ולמצוא את הדרך לקיים את המצווה גם ללא פגיעה בהורים. ישנן מצוות שאנשים חושבים שהן לא מצוות, מפני שלא נהגו לקיימם. למשל, באירופה לא ישנו בסוכה, כי היה שם קר וירדו שלגים וגשמים, ומן הסתם היו פטורים מדין "מצטער". גם ב"הפרשת תרומות ומעשרות" ישנה אותה הבעיה, מפני שבחו"ל לא נוהג דין זה. אמנם באנו לארץ ישראל בה יש מזג אויר טוב ואפשר לישון בסוכה, אבל עדיין יש שחושבים שהמצוה הזו התבטלה, כיון שלא נהגו בה שנים רבות. קשה לגרום לאנשים לחזור ולקיים את הדברים האלה. בנוגע להידורים וכיבוד הורים, השאיפה העקרונית צריכה להיות, שההורים נותנים יד חופשית לקיים את המצוות כפי שרוצים. בתחום הידור המצווה הזה יתכן מאוד שצריך לוותר, אבל ודאי לא לוותר באופן קבוע על המהלך של ההידורים. המטרה היא, להסביר להורים שיש לתת לבן לחיות לפי הדרך שהוא מבין בקיום המצוות. הם לא חייבים לקבל על עצמם את ההידורים שהבן קיבל על עצמו, אבל צריכים להבין שלבן מותר לחפש דרגה אחרת, ולרצות לשמור עליה. בסה"כ הזכות של ההורים בנושא הזה היא מוגבלת, מהטעם שהזכרנו לעיל, יחד עם זאת הבן אינו יכול להכתיב להורים במה להדר. אולם רוב ההורים הם הורים טובים, שמוכנים לקבל את רצון הבן אם הוא יראה נחישות ברצותו רמה גבוהה יותר של הידורים, ולא יערימו בדרכו קשיים.